מרן הרב מרדכי אליהו מספר: האור החיים הקדוש ועשרת השבטים שמעבר לנהר הסמבטיון

לרגל יום ההילולה של האור החיים הקדוש, נוהג היה מרן הרב מרדכי אליהו לספר מעשה נשגב ממסעותיו של הצדיק, שהתקבל במסורת המקובלים כאחד מהאירועים המופלאים בתולדות ישראל הנסתרים.

לדבריו, רבי חיים בן עטר קיבל על עצמו גלות - כתיקון נפשי ורוחני. מתוך ענווה עצומה הסתובב ממקום למקום בלי לפרסם את שמו וגדולתו, עד שלדברי הרב, הגיע לגבול שבין העולמות - נהר הסמבטיון.

הנהר, כך לפי המסורת, שוצף וקוצף כל ימות השבוע, אך שובת ממלאכתו בשבת. מעבר לו - כך מסרו רבותינו - יושבים עשרת השבטים, ומקיימים חיים על פי תורת ישראל כפי שנמסרה מאז ימי הפילוג.

האור החיים הצליח לעבור את הנהר בערב שבת, בשעות של שקיעה, בעזרת שם קדוש. אנשי המקום נבהלו: יהודי שחצה את הסמבטיון בשבת - כיצד ייתכן? הוא הובא לפני הרב של אותה קהילה עלומה, וזה קבע: “תשב אצלי בשבת, ולאחר מכן - נעמיד אותך לדין על חילול שבת”.

ובליל שבת - רמז ראשון. הרב של עשרת השבטים חווה עליית נשמה, ושמע פירושים עצומים על פסוק אחד בתורה. אך עם שחר, לא הצליח לזכור אלא שבעה מהם בלבד. כששאל את האורח האלמוני אם שמע גם הוא - קיבל תשובה: “כן, שמעתי את כולם. וגם את מה ששכחת - אני יכול להשלים לך”.

הופתע הרב ממעלת האיש, אך כיוון שלא הכירו, התרגז עליו וגזר להשליכו למרתף עד הבירור. אך כשהגיעה הבדלה - כל נר שנדלק כבה ברוח סערה. שלוש פעמים - ושלוש פעמים לא הצליח להבדיל.

אז ירדה רמז מן השמיים: “עד שלא תבקש מחילה - לא תוכל להבדיל”. מיד ירד הרב למרתף, התחנן בפני האורח וביקש סליחה. רק אז הבין: זהו רבי חיים בן עטר, האור החיים הקדוש.

“מחול לך, מחול לך,” אמר לו הצדיק, “ומעתה - אחזור לדרכי”.

בכך מסתיים הסיפור שהעביר מרן הרב אליהו - סיפור שלא נועד רק לרגש, אלא להחדיר בלב הלומדים את גדלותו של האור החיים, שזכה לאור עליון - בגלוי ובנסתר.