תרופה פורצת דרך לאלצהיימר כבר כאן - אבל רק למי שיש לו כסף

לפני כשנתיים קיבלה ילנה (שם בדוי), בת 64, את הבשורה המטלטלת: אלצהיימר. "תמיד היה לי זיכרון חריף להפליא", היא מספרת, "לא שכחתי פרטים - גם לא אחרי עשרות שנים. לכן ברגע שהתחילו השכחות, הבנתי מיד שמשהו לא כשורה". עבור ילנה, שראתה מקרוב בן משפחה מתמודד עם המחלה, האבחון לא היה מפתיע - אך לא פחות מצלק.

"ההרגשה הייתה כאילו היכו אותי בבטן", היא מתארת. "בהתחלה זה היה רק חיפוש תכוף אחרי המשקפיים, אבל אז שמתי לב שאני לא זוכרת מה אכלתי לארוחת בוקר. זו תחושת תסכול בלתי נגמרת - אתה זוכר פרטים מהעבר הרחוק, אבל שוכח מה עשית היום".

בינואר 2024, זמן קצר לאחר שהתרופה הביולוגית LEQEMBI (לקמבי) אושרה לשימוש, החלה ילנה לקבל אותה בבית החולים איכילוב. "באותם ימים הייתי מוכנה לנסות כל דבר, רק שתהיה תקווה", היא מודה. מאז, לדבריה, חלה אצלה הטבה מורגשת: "אני מתנהלת לבד, נוהגת, עושה קניות - וחולקת דעות פוליטיות בלי בושה. התחושה הכללית הרבה יותר יציבה".

"אלצהיימר הוא לא סוף פסוק - אבל החברה לא יודעת את זה"

הסטיגמה שמלווה את מחלת האלצהיימר ממשיכה להכאיב לחולים. "הרבה אנשים מתייחסים אליך כאילו אתה כבר לא מתפקד - מתוך רחמים או זלזול", אומרת ילנה, "אבל בדיוק כמו שיש רצף באוטיזם, גם באלצהיימר יש שלבים. לא כל חולה מנותק מהמציאות".

אחת מהבעיות הקשות היא הכלכלית. התרופות, שאינן נכללות בסל הבריאות, עולות אלפי שקלים מדי חודש. ילנה, שמבוטחת בביטוח פרטי, משלמת כ-4,000 ש"ח לחודש על הוצאות נלוות. "למה טיפול ביולוגי לסרטן כן ממומן ואלצהיימר לא?", היא שואלת, "מי שאין לו כסף - פשוט לא מקבל תקווה".

מדע פורץ דרך - עלויות בלתי נגישות

בין התרופות שאושרו בשנים האחרונות: LEQEMBI (של חברת Eisai), Donanemab (Kisunla של Eli Lilly) ו-Aducanumab. כולן מבוססות על מנגנון ביולוגי שמכוון לחלבון עמילואיד בטא - שהצטברותו במוח נחשבת אחד הגורמים המרכזיים למחלה. התרופות אינן מרפאות, אך מסוגלות לעכב את קצב ההידרדרות ולשמר תפקוד תקופתי.

"השפעת התרופות ברורה - הן פועלות להפחתת המרבצים הרעילים במוח", מסבירה ד"ר נועה ברגמן, ראש היחידה לנוירולוגיה קוגניטיבית באיכילוב. מחקרים הראו כי LEQEMBI הפחיתה רמות עמילואיד בכ-60%, וכמחצית מהמטופלים נשארו יציבים לאורך 42 חודשים.

גם דוננמאב מציגה תוצאות מבטיחות, עם עיכוב של כ-5.4 חודשים בהידרדרות המחלה, וירידה של 37% בסיכון להתקדמות שלב. עם זאת, העלות נותרה חסם משמעותי - בין 2,000 ל-4,000 דולר בחודש - והטיפולים זמינים רק למי שיכול לממן אותם.

"להחזיר לאנשים את העצמאות"

גבי (שם בדוי), בן 78 מתל אביב, החל בטיפול בלקמבי לפני כשנה וחצי. "אחרי שראינו מה קרה לאמא ולאח שלו, הבנו שאין ברירה אלא לנסות", מספרת אשתו. "המצב שלו נשאר יציב, בלי החמרה. זה מדהים - הוא עדיין פעיל, חיוני, מתפקד".

במרכז הרפואי איכילוב, בו מטופלים כיום יותר מ-130 חולי אלצהיימר עם התרופות הביולוגיות, הוקמה מערכת טיפולית שלמה: רופאים, מתאמות טיפול, אחיות ומעקב הדמייתי שוטף. ד"ר תמרה שיינר, מנהלת השירות לטיפולים מתקדמים, מדגישה: "המטרה שלנו היא לא לרפא - אלא לאפשר חיים משמעותיים, לתקופה ארוכה יותר".

עם זאת, כיוון שהתרופות מיועדות לשלב מוקדם בלבד - חשיבות האבחון המוקדם קריטית. "כשהתסמינים עוד עדינים, יש מה לעשות", מדגישה ד"ר ברגמן, "אבל ככל שממתינים, כך מצטמצמות האפשרויות".

ההבטחה הגדולה - והפער מול המציאות

בישראל חיים כ-100 אלף חולי אלצהיימר - ורבים מהם נותרים מחוץ למעגל הטיפול בשל העלויות. למרות שהאיגוד הנוירולוגי הציב את התרופות בעדיפות גבוהה, הן לא נכנסו לסל הבריאות של 2025. במשרד הבריאות מסבירים כי מדובר בהחלטה תקציבית, אולם החולים ובני משפחותיהם מוחים: "איך אפשר לשים תג מחיר על עצמאות?"

בין תקווה מדעית מתקדמת למציאות כלכלית קשה, נותרות שאלות קשות באוויר - ועתידם של רבים מהחולים תלוי לא רק ברופאים, אלא בהחלטות המדיניות שיתקבלו בשנה הקרובה.