השתיקה של חתן הבבא סאלי

לפני שנים זכיתי להכיר אדם מבוגר ומיוחד - רבי דוד זצ"ל. כמעט כל יום פגשתי אותו, והוא תמיד הקדים לי שלום בחיוך חם. עם הזמן הפכנו לידידים קרובים מאוד.

יום אחד ניגש אליי מישהו ושאל בתמיהה: "איזה זכות יש לך שאתה מכיר את רבי דוד בוסו! אתה יודע בכלל מי זה?" הופתעתי לגלות שהידיד הקרוב שלי הוא לא אחר מאשר חתנו הצדיק של הבבא סאלי זיע"א.

מאז נהייתי בן בית אצלם ואף זכיתי שרבי דוד ורעייתו מרת אביגיל שתחי', בתו של בבא סאלי הקדוש, היו אורחי הכבוד בחתונתי.

יש הרבה מה לספר על רבי דוד: על ענוותנותו המופלאה, על צדקותו, על שמחת החיים והחיוך שתמיד היה על פניו. אבל דבר אחד לעולם לא אשכח.

היינו מתפללים יחדיו בבית הכנסת הסמוך לביתו ברחוב הקבלן בירושלים. לעולם לא זכור לי שהוא דיבר מילה של חולין בבית הכנסת!

באומנות גדולה קיבל כל אדם בסבר פנים יפות, חייך לכולם - אך בד בבד שלט על דבריו ונזהר שלא להוציא אף מילה של שיחת חול במקום הקדוש.

על כך אמרו חכמינו: מי שנזהר בקדושת בית הכנסת - הקב"ה שומע תפילתו ומצילו מאויביו. הוא יזכה לראות זרע, יאריך ימים, וחפץ ה' בידו יצלח!