מהמרגלים עד המהפכה הרוחנית: עם ישראל בוחר באמונה - ומנצח

פרשת השבוע, פרשת שלח, מזכירה לנו סיפור כואב אך מלא תובנות לדורות. המרגלים - נשיאי השבטים, צדיקים ובחירי העם - יצאו לתור את הארץ. אך משהו שם השתבש לפתע מצאו את עצמם חסרי בטחון חסרי אמונה , הם לא האמינו. לא בעצמם, לא בשליחותם, ולא בבורא עולם. ברגע האמת - הם קרסו.

"וַנְהִי בְּעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים - וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם" (במדבר י"ג, ל"ג). כשהאדם רואה את עצמו קטן, גם אחרים רואים בו קטן. וכשהמרגלים אמרו "לא יוכל לו", הם בעצם אמרו - חס ושלום - שגם הקב"ה אינו יכול. הטעות הזו עלתה בדמעות, במדבר, בארבעים שנות נדודים ובמות דור שלם.

אבל יש גם אור - יהושע בן נון וכלב בן יפונה שעמדו באמונה. שראו את אותה מציאות - אבל פירשו אותה דרך עיניים של חיבור של בהשגחה של ביטחון בהשם.

ובהשוואה לדורנו אנו: אחרי שנה וחצי של מלחמה, אובדן, נפילות וכאב - קרה דבר עצום: עם ישראל קם לתחייה רוחנית. התעוררות חסרת תקדים - דור שרובו מעיד על שמירת שבת ,מסעדות שהופכות לכשרות, רשתות שמתחילות לשמור שבת, בתי כנסת שמתמלאים, לימוד תורה בכל מקום , חיילים עם תפילין בצד הנשק, ועם שלם שחוזר למסורת אבותיו ומרים עיניים לשמיים. 

כתוצאה מכך אנו רואים ניסים, הצלחות ובשורות טובות.

חמאס - שהיה סמל לרוע - נמצא בפירוק מוחלט.

חיזבאללה - ארגון הטרור החזק בעולם - חוטף מכות קשות ומאבד שליטה.

סוריה - מפורקת.

עיראק - נסוגה.

תימן - מופצצת.

ואיראן - ראש הנחש - רואה את סופה קרוב מתמיד.

העולם כולו מביט בנו. עם קטן, מוכה, מותקף - אבל לא נשבר. להיפך: חיילים אמיצים מוסרים נפש, ממשלה שמנווטת את הספינה בבטחה, בחורי ישיבות שלומדים תורה ללא הפסקה ולפתע עם שלם מתחזק באמונה, חוזר לשורשים, נאחז בבורא - ומנצח את מבקשי נפשו.

הבורסה עולה. הכלכלה יציבה. החוסן הלאומי מרקיע. והאויבים? מתפוררים.

המהפכה הרוחנית הזו היא לא תוצאה של תעמולה. היא מהתעוררות פנימית של עם ישראל שמבין: אם נהיה ככל הגויים - לא נשרוד. אבל אם נבחר לראות את עצמנו כשליחים של הקב"ה, חלק אלוק ממעל ממש - שום גוי ושום אויב לא יוכל לנו.

אנחנו בוחרים היום - כמו יהושע וכלב - "עלה נעלה וירשנו אותה, כי יכול נוכל לה".

עם ישראל חי, בועט, מאמין - ובס"ד מנצח.