המבצע המרשים של חיל האוויר: שליטה מלאה בשמי טהראן בתוך 48 שעות

רק 48 שעות לאחר פתיחת מבצע "עם כלביא", הצליחה ישראל לכונן שליטה כמעט מלאה במרחב האווירי של מערב איראן - לרבות שמי הבירה טהרן. הישג דרמטי זה מהווה נקודת מפנה אסטרטגית, המאפשרת לחיל האוויר הישראלי לפעול בחופשיות יחסית, ולבצע מתקפות מדויקות לעומק שטח האויב.

השליטה באוויר התבססה על מהלך רב-שלבי ומתואם היטב. תחילה פעלו מטוסי F-35 מהדור החמישי, שנכנסו לפעולה ככוח חוד, והשמידו את רוב מערכות ההגנה האווירית של משמרות המהפכה. עם פתיחת הנתיב האווירי, הצטרפו לתקיפות גם מטוסים מדגמים ותיקים יותר - ובהם F-15 ו-F-16 - שביצעו גלי הפצצות נרחבים באמצעות חימוש מונחה מדויק.

חיל האוויר הישראלי הצליח להפעיל מגוון רחב של יכולות התקפיות, תוך שימת דגש על חיסול תשתיות קריטיות: מתקני גרעין, אתרי שיגור טילים בליסטיים, סוללות נ"מ, מרכזי פיקוד ושליטה, וכן מחסני תחמושת. המטרה - לערער את יכולת התגובה האיראנית, ולצמצם את הסיכון לעורף הישראלי.

גורמים צבאיים מעריכים כי אחד הגורמים המרכזיים להצלחה היה אלמנט ההפתעה. חרף האיומים הפומביים, איראן הופתעה מהיקף, מהירות ותחכום המבצע הישראלי. מדיניות ההטעיה ופעולות מודיעיניות נרחבות, לרבות חדירה למערכות הפיקוד של האויב, סייעו להכשיר את הקרקע למתקפה אווירית מרוכזת וקטלנית.

אנליסטים צבאיים ברחבי העולם מצביעים על ההבדלים הבולטים בין המבצע הישראלי באיראן לבין העימות המתמשך בין רוסיה לאוקראינה. בעוד רוסיה מתקשה להשיג שליטה באוויר למרות שנים של לחימה, ישראל הצליחה בתוך יומיים לרמוס את ההגנה האיראנית - בזכות רמת אימון גבוהה, חדשנות טכנולוגית ויכולות סייבר מתקדמות.

בתוך כך, ניכרת חולשתו המבנית של מערך ההגנה האווירית האיראני, שהתבסס על מערכות מגוונות - רוסיות, סיניות ומקומיות - שלא פעלו ככוח מאוחד ומבוזר. לעומת זאת, חיל האוויר הישראלי נהנה מתיאום, תחכום, ומהירות פעולה, שאפשרו לו לייצר הישג אסטרטגי בזמן קצר.