יותר ממחצית מהבתים בישראל בלי ממ"ד: האיום האיראני חושף את המציאות המסוכנת

העימות הגלוי עם איראן והירי לעבר העורף הישראלי בשבועות האחרונים חשפו את אחת מנקודות התורפה המרכזיות של המדינה: חוסר המיגון. מנתונים רשמיים עולה כי כ־1.67 מיליון דירות בישראל נבנו לפני 1992 - השנה שבה נכנסה לתוקף תקנת פיקוד העורף המחייבת בניית מרחב מוגן דירתי (ממ"ד) בכל דירה חדשה. המשמעות: יותר ממחצית מהמשפחות במדינה - חסרות מיגון תקני.

לא רק טילים - גם רעידות אדמה

מעבר לאיום הביטחוני, רבות מהדירות הללו נמצאות במבנים ישנים שאינם עומדים בתקני חוזק מודרניים. המשמעות היא שבמקרה של רעידת אדמה - הסכנה מוכפלת: אין ממ"ד, ואין שלד מחוזק.

המקרה הקשה בבת ים, שבו נפגעו אזרחים שלא ירדו למקלט, הפך לתמרור אזהרה מהדהד. כל מי שנכנס למקלט - ניצל. כל מי שנשאר בדירה, או שעמד במדרגות - נפגע.

הציבור מגיב: זינוק בביקוש למיגון

התגובות בשטח אינן מאחרות לבוא: פרויקטים של פינוי-בינוי מקבלים דחיפה מחודשת, נרשמה עלייה חדה בביקוש לדירות עם ממ"ד, וחברות הבנייה מדווחות על האצה בתהליכי תכנון. התעוררות נרשמת גם בקרב הדיירים עצמם - עם עלייה בפניות למהנדסים לצורך חיזוק מבנים ותוספת ממ"דים, גם בעלות עצמית.

הממשלה בתגובה: תמריצים לממ"דים

בעקבות הלחץ הציבורי והאיום הביטחוני, פועל משרד הביטחון בשיתוף משרד הבינוי והשיכון לגבש מתווה תמריצים להוספת ממ"דים בבניינים ישנים - בין אם במסגרת תמ"א ובין אם במנגנונים נפרדים. הכוונה: לעודד חיזוק ומיגון גם מחוץ למרכז הארץ - שם נמצאים חלק מהיישובים הפגיעים ביותר.

מסקנה אחת ברורה: זה לא מותרות - זה מציל חיים

הזיכרון מהאזעקות האחרונות עוד טרי, והלקח חד: מי ששהה במקלט - ניצל. מי שלא - לקח סיכון בלתי סביר. במציאות שבה אזרחי ישראל חשופים לאיומי טילים מצד מדינות וארגוני טרור כאחד, המיגון האישי הוא לא מותרות - הוא תנאי בסיסי לקיום בטוח.