"זה עכשיו, וזה שלנו": הרב ביטון על הנבואה שמתממשת מול עינינו

כשמטח טילים מאיראן נורה לעבר ישראל, קשה לדמיין שהשורות שכתובות לפני אלפי שנים - הן בדיוק המילים שנדרשות לנו עכשיו. אך מי שפותח את פרשת השבוע - פרשת בהעלותך - מגלה: "וכי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם ונושעתם מאויביכם" (במדבר י', ט').

צר ואויב - אותו אחד

"צר", "אויב" - אלה לא רק תיאורים כלליים. כפי שמזכירה מגילת אסתר, "ותאמר אסתר: איש צר ואויב - המן הרע הזה". הביטוי איננו מקרי. המן - פרסי, איראני. אויב העם היהודי בגלוי ובתחכום. והיום, מול איום גרעיני ומטחי טילים - שוב ניצבת אותה רוח, בגלגול אחר, אך בשם דומה.

הרב יוסף ביטון מזכיר בדבריו כי מדובר באותו כוח רוחני - של המן הרשע, של פרס - שהתגלה בעבר וכעת חוזר בזירה אחרת. לא במקרה הפרשה עוסקת ב"מלחמה בארצכם". ולא במקרה מזכירה מגילת אסתר את "הצר והאויב".

הנס לא מתחיל בחזית - אלא בבית

"הרעותם בחצוצרות" - זו הקריאה היהודית להילחם לא רק בטילים אלא בתפילה, בזעקה, בתשובה. הרב ביטון קורא לכל בית מישראל להדליק נר למרדכי ונר לאסתר, לקרוא את מגילת אסתר בבית, ולבקש בזכותם.

לא מדובר רק בטקס סמלי. מדובר באקט רוחני של התחברות לאור הקדום, לאמונה שמהפכת גזירות והופכת אותן לישועה. וכשעם ישראל עושה את חלקו - הקדוש ברוך הוא עושה את שלו.

מגילת אסתר - גם בקיץ

מגילת אסתר היא לא רק לפורים. היא מדריך הישרדות לאומית. היא מצפן לעיתות מצור. היא מלמדת - שגם כשלא רואים ניסים - הם קורים. וגם כששמותיו של הקב"ה נסתרים - הוא פועל בכל שלב מאחורי הקלעים.

במילים פשוטות: כשיש "צר", כשיש "אויב", אנחנו לא נבהלים - אלא מתאחדים. מזכירים לעצמנו את שורשנו, מדליקים אור - ומבטיחים שהסיפור הזה, כמו אז, יסתיים בניצחון.

ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם - ונושעתם מאויביכם. זה כתוב. זה עכשיו. זה שלנו.