הקמפיין של קוקה קולה הפך ללהיט: "רוצה 3 מיליון דולר?"

התורה לא מסתירה את האמת: שמירת המצוות היא איננה דבר קל. זה דורש השתדלות, מסירות, ולפעמים התמודדות עם קשיים אמיתיים. כל אחד מאיתנו מכיר את המאבק היום־יומי בין הרצון להתעלות רוחנית לבין הנוחות הגשמית.

אבל יש משהו מיוחד שקורה כשאדם באמת מכיר את הבורא שלו. כשהוא מבין למי הוא מתפלל, תורה של מי הוא לומד, מי זה שמצפה ממנו לקיים את המצוות - אז הכול משתנה. המצוות הופכות לא רק לחובה, אלא לזכות. זכות להתקרב אל הבורא, זכות להיות חלק מעבודת ה'.

דוגמאות לזה אנחנו רואים כל יום: הגעת לבית הכנסת ואין מנין - מתפלל תפילת יחיד ונגמר? או יוצא לחפש מנין במקום אחר? המגיד שיעור לא הגיע - חוזרים הביתה? או נשארים ללמדים לבד? העני שאוסף צדקה עבר לידך ולא ראית - יש הרגשת חסכון? או קם והולך אחריו לזכות במצות הצדקה?

בסוף פרשת נשא אנחנו רואים את אהרון הכהן מצטער. כל השבטים הקריבו את קורבנותיהם בחנוכת המשכן, ושבט לוי נשאר בצד. אהרון לא היה חייב בכלום, אבל הוא התעצב - "אני גם רוצה לעבוד את ה' ולהידבק בו!" הקב"ה שמע את הצער הזה, והעניק לו את הזכות האדירה להדליק את המנורה במשכן בכל יום מחדש. אהרן אף זכה שבעתיד, זרעו - המכבים - יזכו לחדש את המקדש.

אותם המכבים, אגב, היו יכולים לוותר. שמן טהור לא נמצא? אפשר להתפשר על כזה לא טהור. אבל הם לא ויתרו, ובזכות העמידה שלהם על השלמות קיבלנו את נס שמונה ימי חנוכה.

וגם בני עוזיאל בזמנו - היו טמאים לנפש, פטורים מקורבן פסח. אבל הם לא השלימו עם הפטור. "למה נגרע?" הם שאלו. הרצון הטהור הזה הוליד את פסח שני - הזדמנות נוספת לכל מי שלא זכה בפעם הראשונה.

מייקל, איש עסקים מוצלח מאמריקה, חווה את התובנה הזו על בשרו: יום אחד הוא יצא מהישיבה של הבן שלו וראה שלט פרסום ענק עם תמונה שאינה כרצון הבורא - בדיוק מול הישיבה. הוא לא היה חייב לעשות כלום, אבל זה הציק לו. הוא התקשר לחברת הפרסום.

"אנחנו מוכנים להעביר את השלט למקום אחר", אמרו לו, "בתנאי שתקנה את זמן הפרסום ל־60 הימים הקרובים. 1,500 דולר ליום".

מייקל עשה חישוב מהיר בראש. זה 90,000 דולר. הוא לא חייב. אבל זה ישמח את הבורא? הוא החליט לשלם.

"מה תרצה לפרסם במקום?" שאלו אותו. "כלום", ענה מייקל. "אדוני, אי אפשר להשאיר שלט ריק - זה לא טוב לעסק שלנו".

מייקל חשב רגע ואמר: "שימו שם את המספר 60, וכל יום תורידו מספר". הם שאלו: "אבל מה זה?" והוא השיב: "זה קמפיין שלי לכבוד אבא שלי".

הקמפיין הפך ללהיט. כולם באזור ניסו לנחש מה יקרה כשהמונה יגיע לאפס. אחרי חודש וחצי התקשרו מקוקה קולה. "שמענו על הקמפיין. כולם מדברים עליו. תמכור לנו אותו?"

"זה לא למכירה", ענה מייקל. מנהלי קוקה קולה התעניינו: "ומה אם נשלם 3 מיליון דולר?"

מייקל חשב קצת, והסכים: "אבל בתנאי שאני מאשר את התמונה". הם הסכימו.

ביום ה־60 נתלתה תמונה של בקבוק קוקה קולה עם הכיתוב: "היה שווה לחכות".

מי שעושה למען ה' יתברך, אפילו כשהוא לא חייב, זוכה לקרבה מיוחדת לבורא. וזה יותר מכל הכסף בעולם. זו המתנה הגדולה ביותר שיהודי יכול לקבל. השאר? זה בונוס.