"מינוס 3,000 דולר, רכב פגוע ופתק קטן": הרב יהונתן ענבה מספר על הנס שלא ייאמן בערב פסח

בערב פסח, בעוד העולם עסוק בקניות לחג ובלחץ הבלתי נגמר של ההכנות, יצא יוסי, יהודי פשוט מארצות הברית, לנסות ולקנות מה שצריך לחג. מצבו הכלכלי לא קל, ודווקא ברגעים כאלה - היד רועדת עוד יותר כשהוא מבין שפגע בטעות ברכב חונה.

יוסי, בהכנעה וביושרה, שלף פתק קטן, רשם את פרטיו, התנצל והתפלל שהנהג לא יתמוטט מהנזק. אך למחרת - הטלפון צלצל.

"שלום, זה יוסי?" נשמעה שאלה רגועה מעבר לקו.
"כן".
"אתה זה שפגע לי אתמול ברכב?"
"כן, זה אני. אני ממש מצטער..."
"תגיד לי, אחי", השיב האיש - "איך אתה עושה פסח?"
"אני... לא כל-כך מבין... מה הכוונה?"
"ראיתי את המסמך שהשארת לי. הבנתי שזה תדפיס חשבון - אתה במינוס של 3,000 דולר. איך תצליח לחגוג את החג הזה?"
ואז - ללא המתנה, בלי בקשה - הוא ממשיך:
"אני מעביר לך עכשיו 5,000 דולר. שיהיה לך פסח כשר ושמח. כי אתה אח שלי. ואתה צריך אותי עכשיו".

לפנים משורת הדין - זה לב יהודי

חז"ל למדו אותנו: "עין תחת עין, שן תחת שן" - כך מצווה התורה. אך לא רק את הדין דרשה מאיתנו, אלא גם את ההתרוממות שמעליו. "לפנים משורת הדין" - זהו ציווי לא כתוב, אלא פנימי. מוסרי. אנושי. יהודי.

המעשה הזה - של אדם שנפגע, אבל בחר לראות את הכאב של השני - הוא תזכורת לכולנו. שאפשר אחרת. גם כשאתה נפגע - תבחר לחבק. גם כשאתה צודק - תבחר לוותר.

וכשכל אחד מאיתנו יראה בעין טובה את חברו, גם אם דיבר אחרת, הצביע אחרת או חי אחרת - נוכל אולי סוף סוף להיות מה שאנחנו באמת: עם אחד בלב אחד.

שבת שלום. 
ואל תשכחו לשתף - כי אור כזה צריך להאיר הלאה.