זו הסיבה האמיתית שאנשים עושים ספורט - והיא לא מה שחשבתם

לא בריאות, לא איכות חיים, ולא מניעת מחלות - הסיבה המרכזית שבגללה אנשים בוחרים לקום מהכורסה ולזוז היא פשוטה בהרבה: רצון להיראות טוב יותר. כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת תל אביב, ופורסם לאחרונה בכתב העת הבינלאומי היוקרתי Journal of Medical Internet Research.

המחקר, שהשתמש בכלי בינה מלאכותית מתקדמים לסקירת אלפי פוסטים ברשת החברתית Reddit, מעלה כי 23.9% מהמתאמנים עושים זאת משיקולי מראה חיצוני. לעומת זאת, רק 18.9% מהכותבים מציינים את הבריאות הפיזית כגורם מרכזי לפעילות, ו־16.9% מציינים את הבריאות הנפשית כמניע עיקרי.

"הציבור מדבר - והנתונים לא משקרים"

מאחורי המחקר עומד צוות רב־תחומי מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת תל אביב, בראשות ד"ר מיכל שמואלי־שויער, ידידיה סילברמן, פרופ' ישראל היילפרין ופרופ' יפתח גפנר. בניגוד לשיטות המסורתיות בתחום, שנשענות על שאלונים ודיווח עצמי - הכלים שבשימוש כאן ניתחו באופן אובייקטיבי ורחב היקף את השיח האורגני של הגולשים.

פרופ' גפנר מציין כי "מדובר בחתך אותנטי של מה שמניע אנשים באמת. בשאלונים אנשים אולי מעידים שהם רוצים להיות בריאים, אבל בתכל'ס - הם שואפים לקוביות בבטן".

לדבריו, הפער בין הידע הרפואי לבין ההתנהגות בשטח מטריד במיוחד: "כולנו יודעים שפעילות גופנית מונעת תחלואה ומשפרת את איכות החיים. מספיקות שעתיים בשבוע כדי להוריד בכ־30% את הסיכון למחלות כרוניות - ובכל זאת, רוב האנשים פשוט לא עושים את זה. אנחנו שואלים את עצמנו - למה?"

"יצירת הרגלים - זו הדרך האפקטיבית ביותר"

בנוסף לשאלת המוטיבציה, החוקרים ביקשו לבדוק מהן האסטרטגיות שהובילו להתמדה בפעילות גופנית. מהנתונים עולה כי 30% מהמשתתפים ציינו את יצירת ההרגלים ככלי המרכזי להנעה לאורך זמן - כמו אימון קבוע בבוקר, ריצה בסופי שבוע, או זמנים קבועים לאורך השבוע.

שיטות אחרות כללו: קביעת מטרות אישיות (13.9%), הנאה מהפעילות (12.1%), הנאה מהחברה (9.7%), שימוש במדיה דיגיטלית (8.9%), שימוש באפליקציות (2.8%) ו־התחייבות כספית להתמדה (2.5%).

"מי שמחפש נוסחה מנצחת - צריך להבין שהרגלים הם הבסיס", מבהיר פרופ' גפנר. "בדיוק כמו שהשיניים נצחצחות בלי לחשוב, כך אפשר לסגל גם פעילות גופנית כחלק בלתי נפרד מהחיים".

ומה עם הזווית הרוחנית?

בעולם התורה, השאלה על תכלית העיסוק בגוף אינה חדשה. הרמב"ם עצמו, שהיה רופא מובהק, כותב כי "ההליכה במידה נכונה ושמירת הבריאות היא דרכו של האדם כדי שיוכל לעבוד את ה' בלב שלם" (הלכות דעות, פרק ד'). הגישה הרוחנית רואה בפעילות גופנית לא מטרה בפני עצמה - אלא אמצעי חשוב לשמירת הכלים שהעניק לנו הבורא. לא חיטוב, אלא חיות. לא מראה, אלא יכולת להמשיך לעמוד באחריות הרוחנית, המשפחתית והקהילתית.

אך כשאדם מקדיש שעות רבות להשגת מראה חיצוני, על חשבון תכליתו הפנימית, הוא עלול להחמיץ את העיקר. במקום להפעיל את הגוף ככלי לעבודת הבורא - הוא עלול להפוך את הגוף לעבודה זרה מודרנית.

בין גוף לנפש - ובין תמונה לבריאות

דווקא בעידן של רשתות חברתיות, פילטרים ולחצי תדמית מתמשכים - המסקנות של המחקר הזה צריכות להדליק נורה אדומה. העיסוק במראה אינו פסול כשלעצמו, אך כשהוא גובר על הבריאות, על הרווחה האישית ועל השמירה על האיזון הפנימי - יש כאן בעיה.

האתגר העיקרי שעולה מהמחקר ברור: אם נרצה לעודד את הציבור לפעול למען בריאותו, נצטרך לדבר אליו בשפה שהוא מבין - אבל גם להוביל אותו בעדינות אל השורש האמיתי של החיים הבריאים: אחריות, איזון, ושמירה על הנפש בגוף בריא.