יער במים, שורשים בשמיים: פלא אחד שמחזיק בתוכו סוד על האדם

אגם קיינדי שבקזחסטן איננו רק יעד טבע מרהיב - הוא סיפור של עולם אחר, כמעט חלום. עשרות גזעי עצים נראים כצומחים מתוך המים הצלולים, ראשיהם מזדקרים כלפי מעלה, אך שורשיהם - שקועים אי־שם במעמקי האגם, קבורים במה שהיה פעם קרקע מוצקה והפך באחת לקרקעיתו של מאגר טבעי.

האגם נוצר בשנת 1911, לאחר רעידת אדמה חזקה שפגעה באזור הרי האלמטי, יצרה סכר טבעי בעמק הררי, והציפה את היער כולו. מאז - במשך למעלה ממאה שנה - שמרו המים הקרים על גזעי האשוח ההררי שעמדו שם. לא נשברו, לא התעכלו - אלא נותרו זקופים, נטועים הפוך, כעדות אילמת לאירוע שכמעט ונשכח, אך טבע בזיכרון הסלעים את רישומו.

פלא הפוך - והתבוננות ישרה

המראה מעורר השתאות: עצים עומדים בתוך אגם, ההשתקפות במים יוצרת תחושת עומק כפולה - כפשוטה וכמשל. אך עבור יהודי מאמין, השאלה המידית איננה רק "איך זה קרה", אלא גם - "מה זה אומר".

חז"ל למדו ש"מעשה בראשית" איננו רק סיפור היסטורי אלא גם תשתית נפשית. כל מה שנברא - נברא ללמד. וכאשר העולם מתהפך - כמו רעידת אדמה שגורמת לעצים להישתל מהפוך - אולי זו קריאה למי שמהלך זקוף ללמוד ענווה, ולמי שמרגיש קבור - לזכור שגם מתוך שפלות יכולים לצמוח קווים של גובה.

מדרש ומים עומדים

המדרש במסכת חגיגה מתאר את מעמדו של רבי שמעון בר יוחאי שיצא מן המערה וראה אנשים "חורשים וזורעים". תגובתו הקשה על העולם החיצוני נתקלה בביקורת שמיימית - והוא נדרש לשוב למערתו. רק לאחר שחזר עם מבט של חסד, יכול היה לשאת עיניו ולראות את המציאות כהוויה אלוקית ולא ככישלון.

דומה שהאגם הזה, בקצה קזחסטן, מהדהד קריאה דומה: לא תמיד העולם כפי שהוא נראה הוא העולם כפי שהוא באמת. עצים שנראים תקועים - הם למעשה שורדים. גזעים שנראים קבורים - אולי עומדים שם איתנים, ממתינים לגילוי אחר.

שורשים במים - קיום מעבר להגיון

התורה משתמשת בביטוי "כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם" (תהלים א), כדי לתאר אדם יציב ועמוק. אך כאן, העצים אינם ניזונים מהמים - אלא קבורים בהם. הם אינם פורחים - אך גם לא נרקבים. אפשר לראות בכך דימוי למצבים שבהם יהודי אינו מבין את סיבת חייו, אינו מצליח "לצמוח" - אך הוא מחזיק. שורד. חי בתוך מציאות שקפאה, אך לא נשבר.

דווקא בעולם שבו הכול נמדד לפי קצב, פריחה, הישג ומודרניזציה - ראוי ללמוד מהפלא הזה שלפעמים עצם הקיום הוא הישג בפני עצמו. ויש מעלה גם בעצים שאין בהם פרי - כל עוד הם נושאים עדות.

המים, ההשתקפות, והאדם

אחד הפסוקים החזקים במשלי הוא: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים - כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" (משלי כ"ז). מים משקפים. הם לא משנים דבר - אך חושפים הכול. מי שמביט בפני אגם קיינדי רואה מראה של עולם שנשבר, אך גם נבנה מחדש. עולם שקפא - אך שומר יופי, עומק ויציבות שלא תלויים בגובה או בפרי, אלא באמונה.

שורה תחתונה

באמצע העולם, במקום רחוק שאין שם לא בית כנסת ולא ישיבה - הותירה הבריאה מיצג חי של מוסר. קרקע שהתמוטטה, עצים שהתהפכו, מים שעמדו - וכל אלו יחד יוצרים פלא שמזמין את האדם היהודי להתבונן פנימה. אולי לא הכול מובן. אולי דברים עומדים הפוך. אבל כשיש עומק, ואמונה, ושתיקה כנה - גם עולם הפוך יכול להפוך להיות עוגן.