
לייף סטייל

בזמן שיותר ישראלים בוחרים לעסוק בפעילות גופנית כחלק משגרת בריאות, מצטברים מחקרים המלמדים שלא מדובר רק בכלי לשמירה על גוף בריא - אלא גם על מוח חד יותר. מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על השפעה מובהקת של פעילות גופנית סדירה על שיפור בתפקודים מוחיים, ובעיקר בזיכרון העבודה - אותו זיכרון זמני המאפשר לנהל שיחה, לפתור בעיות ולבצע פעולות מורכבות בזמן אמת.
זיכרון העבודה הוא מערכת מנטלית שתפקידה לאחסן ולעבד מידע זמני לביצוע פעולות מיידיות. מדובר בזיכרון שמחזיק מידע למשך שניות או דקות, למשל בעת ניווט, ניתוח מידע, או ביצוע משימות הדורשות ריכוז גבוה. כאשר אין חזרה על המידע - הוא נמוג. לכן מדובר בזיכרון קריטי לתפקוד יום-יומי תקין.
המדע בוחן את זיכרון העבודה דרך משימות ייעודיות, כמו חזרה על רצף ספרות, או משימות מסוג N-back - שבהן יש לזהות גירוי חוזר לאחר מספר פריטים. יכולת ההצלחה במשימות אלו מלמדת על קיבולת הזיכרון ועל גמישותו.
מחקר מקיף שפורסם בפינלנד בסוף 2024, כלל ניתוח של 21 מחקרים שונים ובהם 1,455 נבדקים - וניסה לברר אם פעילות ספורטיבית משפיעה על זיכרון העבודה הכללי, גם מעבר לתחום ההתמחות הספציפי של הספורטאי.
הנבדקים חולקו לשלוש קבוצות: ספורטאי עילית (מתחרים בזירה לאומית ובינלאומית), ספורטאים חובבים (מתאמנים ברמה קבועה אך לא תחרותית), ואנשים ללא רקע ספורטיבי. כל המשתתפים ביצעו משימות זיכרון כלליות, ללא קשר לענף ספורטיבי מסוים.
התוצאה: ספורטאים - הן חובבים והן עילית - הצליחו יותר מהקבוצה הלא פעילה, אך ההבדלים היו מתונים. עם זאת, כאשר הושוו הספורטאים לאנשים עם אורח חיים יושבני (ישיבה ממושכת וחוסר תנועה), נרשם פער כפול לטובת הפעילים. כלומר, היעדר תנועה משפיע לרעה לא רק על הכושר הגופני - אלא גם על התפקוד הקוגניטיבי.
המעניין הוא שההבדלים בין ספורטאי עילית לחובבים היו מינוריים - נתון שמרמז על כך שהיתרון בזיכרון לא נובע רק מהרמה הגבוהה של הספורטאי, אלא מהעיסוק הרציף בפעילות גופנית. לפי החוקרים, ייתכן שדווקא ההתמדה, השגרה וההשפעות הפסיכולוגיות של הספורט הם אלו שתורמים לשיפור - ולא בהכרח יכולות שיא.
מאמר סקירה מ-2013 מחזק כיוון זה, וטוען שכל פעילות גופנית - גם אם אינה תחרותית - יכולה לשפר את תפקוד המוח, כל עוד היא נעשית בעקביות. כלומר, אין צורך להיות כדורגלן או מרתוניסט כדי לקצור את הפירות - גם הליכה יומית, יוגה או פילאטיס עשויים להספיק.
המחקר גם ניסה לבחון אם קיימים הבדלים בין סוגי ספורט שונים. ההשערה הייתה שספורט קבוצתי - בו יש צורך בניהול מידע משתנה, תקשורת ושיתוף פעולה - ישפר יותר את זיכרון העבודה לעומת ספורט יחידני. אולם התוצאות לא הצביעו על הבדל מובהק.
גם ההשוואה בין פעילות אירובית (ריצה, שחייה) לפעילות אנאירובית (הרמת משקולות, ספרינטים) לא הניבה מסקנות חד-משמעיות, ככל הנראה עקב מיעוט מחקרים בתחום האנאירובי.
כמו תמיד במדעי המוח, חשוב לסייג: לא מדובר בהוכחת סיבתיות. כלומר, לא ניתן לקבוע בוודאות שהספורט הוא זה שגרם לשיפור בזיכרון - ייתכן שהכיוון הפוך, ושדווקא אנשים עם זיכרון טוב נמשכים לפעילות ספורטיבית, או שקיים משתנה שלישי המשפיע על שניהם.
לכן, טוענים החוקרים, יש צורך להמשיך במחקרי התערבות מבוקרים - בהם ייבדק כיצד פעילות ספורטיבית שיטתית משנה בפועל את הזיכרון ואת תפקודי המוח.
המחקר המדעי עדיין אינו סופי, אך הכיוון ברור: פעילות גופנית סדירה תורמת לא רק ללב, לשרירים ולמשקל - אלא גם לזיכרון, לריכוז ולתפקוד הקוגניטיבי. גם אם אינכם ספורטאים מקצועיים - ההליכה היומית, השיעור הקבוע או המשחק עם הילדים עשויים לעשות הבדל.
מתחילים את השנה עם זכויות של זיכוי הרבים וזוכים בשפע עצום - לחצו כאן >>>
מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו