היום החמישי למחאה: המורות מאיימות בהתפטרות

היום החמישי למחאה - ומוסדות החינוך ממשיכים להישאר סגורים ברחבי הארץ. גם הבוקר צפויים שיבושים רחבים בלימודים, לאחר שמורות, גננות ואנשי חינוך רבים המשיכו להשתמש באישורי מחלה - כמחאה לא מאורגנת - נגד קיצוץ השכר שנקבע בהסכם הפשרה האחרון בין הסתדרות המורים למשרד האוצר. מדובר במחאה שמתרחבת מיום ליום, אך עדיין אינה זוכה לגיבוי רשמי מצד ההנהגות.

על רקע הכאוס ההולך ומתרחב, הורים נדרשים גם הבוקר לבדוק באופן עצמאי את מצב המוסדות אליהם שייכים ילדיהם - אין רשימה מוסדרת של סגירות, וכל מוסד פועל לפי הודעות מנהלות ואנשי צוות בשטח.

על פי ההערכות, גם אתמול נותרו סגורים למעלה מ־400 מוסדות חינוך. והבוקר, תסיסה נוספת: לפי יוזמות מחאה, אלפי מורות ומורים ברחבי הארץ כבר נערכים לגל התפטרות המונית - אם לא יושג הסכם חדש בהקדם. במקביל, גם קבוצות מחאה נוספות - בהן רופאים ועובדים סוציאליים - הודיעו על הצטרפות לתמיכה פומבית במאבק המורות, לנוכח כוונות הפחתה רוחבית בשכר המגזר הציבורי.

בתגובה להסלמה, משרד האוצר פנה לבית הדין לעבודה בדרישה להבהרה משפטית בנוגע לשימוש בימי מחלה למחאה. לפי הפנייה, יש לקבוע באופן חד משמעי כי ההיעדרות המאורגנת אינה חוקית, לא תקנה שכר, וכי עובדי ההוראה נדרשים לשוב לעבודה כסדרה. משרד החינוך עצמו שיגר אזהרה ברורה: "הטענה שלפיה היעדרות יזומה אינה גוררת ניכוי שכר - מטעה. ההיפך הוא הנכון. מי שייעדר ללא סיבה חוקית - יגלה הפחתות של אלפי שקלים בתלוש".

מנגד, הקולות מהשטח רק מתחדדים. הילה יערי, ממובילות המחאה, מסרה הבוקר הצהרה תקיפה: "אנו מודיעים על החרפת העיצומים בשל סירוב הממשלה להידברות והמשך הגזירות על עובדי ההוראה. מוסדות חינוך לא ייפתחו - וגל התפטרות יוצא לדרך. מי שמרסק את החינוך - יישאר בלי מערכת חינוך".

על רקע ההחרפה, מנהלות בתי ספר שהביעו תמיכה בראשית המחאה - נסוגות ביממה האחרונה, תחת לחצים מהפיקוח וממשרד החינוך. בחלק מהמקרים, כבר זומנו מורות לשימועים בגין היעדרויות חריגות. ארגון המורים הודיע בתגובה כי יספק ליווי משפטי לכל מורה שייקרא לברור.

הכל התחיל ביום ראשון, כאשר נחתם הסכם פשרה בין הסתדרות המורים ומשרד האוצר - במסגרתו הופחתו 3.3% מהשכר באופנים שונים. ההסכם, שנועד לכאורה למנוע עימות, הפך לזרז של התפרצות שטח. רבים מהמורים טוענים כי ההסתדרות חתמה על ההבנות ללא שיח אמיתי עם אנשי החינוך עצמם. לטענתם, הקיצוץ לא רק שאינו נסבל - אלא משקף פער עמוק בין נציגות העובדים למציאות היום־יומית של אנשי ההוראה.