רואים את זה בעיניים: הסימן המפתיע שעשוי לחשוף דמנציה מוקדמת כבר בגיל 45

סימנים לא שגרתיים בראייה, כמו הופעת נקודות שחורות, עיוותים בתפיסת הצבעים או תחושת טשטוש, עלולים להצביע – לא רק על בעיה בעיניים – אלא גם על סיכון גובר להתפתחות מוקדמת של דמנציה. כך עולה ממחקר רחב-היקף שנערך באוניברסיטת אוטגו שבניו זילנד, אשר בחן לאורך עשרות שנים את הקשר בין מצב הרשתית לבין תפקוד קוגניטיבי.

החוקרים התרכזו במצב רפואי הקרוי הידקקות הרשתית (retinal thinning), שבו שכבת הרקמה הרגישה לאור המצויה בחלק האחורי של גלגל העין – הולכת ונעשית דקה מהרגיל. תופעה זו אינה רק בעיה מקומית בעין: היא עשויה לשקף זרימת דם לקויה – לא רק לרשתית עצמה אלא גם לאזורים קריטיים במוח.

לפי החוקרת הראשית, ד"ר אשלי בארט-יאנג, אשר עמדה בראש צוות המחקר, ממצאים אלה מדגישים את הפוטנציאל של בדיקות עיניים מתקדמות ככלי זול, נגיש ולא פולשני לאיתור מוקדם של סיכון לדמנציה. "אם נצליח לזהות את האנשים הנמצאים בסיכון גבוה עוד לפני הופעת הסימפטומים, נוכל לפעול כדי להאט את קצב ההידרדרות", הסבירה.

בדיקות עיניים עשויות לחשוף יותר ממה שנראה לעין

במהלך המחקר נותחו נתונים ממעקב רפואי מתמשך בן 45 שנה, שכלל כ-900 משתתפים בני גילאי 45 בממוצע. המשתתפים עברו סריקות רשתית מפורטות, בשילוב עם סדרת מבחנים קוגניטיביים מדודים, כדי לבדוק האם ניתן לנבא הידרדרות קוגניטיבית לפי מצב העין.

התוצאות הצביעו על כך שאנשים עם רשתית דקה או שינויים מבניים בכלי הדם בעין – כמו היצרות עורקים או התרחבות חריגה של ורידים – נטו יותר להציג ירידה ביכולות זיכרון, שפה והסקת מסקנות כבר בגיל 45. מדובר באחד הסימנים המוקדמים והמדאיגים ביותר להתפתחות עתידית של דמנציה.

מעבר לכך, נמצא קשר נוסף בין דמנציה לבין דלדול שרירים – ובפרט בגודל שריר הרקה (temporalis) האחראי לפעולת הלסת. גודלו של השריר שימש סמן אפשרי לתופעת הסרקופניה (דלדול שריר כללי), שגם היא זוהתה כגורם סיכון מוכר לדמנציה.

המשמעות: לא מדובר באבחון, אלא בהתרעה מוקדמת

על אף הממצאים המעודדים, מדגישים החוקרים כי לא מדובר בבדיקה מאבחנת, אלא בכלי הערכה בלבד. "זהו אמצעי סינון שמאפשר לזהות אוכלוסייה בסיכון ולהפנות אותה למעקב רפואי ולבדיקות נוספות", נאמר בדו"ח הסיכום.

בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, מחלת האלצהיימר – הצורה הנפוצה ביותר של דמנציה – נוטה להופיע בקרב קשישים, אך בשנים האחרונות הולכים ומתרבים הדיווחים על הופעת סימפטומים בגילאים צעירים יותר. בשלביה הראשונים, המחלה באה לידי ביטוי בבעיות זיכרון, קושי בהתמצאות, קשיים בשיפוט ובשפה – ומחמירה בהדרגה עד לפגיעה נרחבת בתפקוד היומיומי.

בהתחשב בכך, מדגישים המומחים את חשיבות הגילוי המוקדם – ובעיקר את הצורך במודעות ציבורית לסימנים קטנים שעשויים לרמוז על בעיה גדולה.