הגאון שהכריע הלכות לדור שלם - אבל סירב שיכתבו עליו תארים

בשקט, בענווה ובמסירות אין קץ - בנה את עולמה של תורה והעמיד אלפי תלמידים. מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, מגדולי הפוסקים של דורנו, היה עמוד התווך של ישיבת פורת יוסף המעטירה, ומי שבמשך עשרות שנים שימש כאחד מעמודי ההוראה המרכזיים של הציבור הספרדי והעולם החרדי כולו.

נולד בירושלים בשנת תרפ"ד (1924), בן למשפחת רבנים שעלתה מעיראק. כבר בנערותו ניכר בעמלו העצום בתורה. את כל חייו הקדיש ללימוד, הוראה, הנהגה ולבירור ההלכה בדרכו של מרן הבית יוסף, וממשיך דרכו - מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל, תלמידו הקרוב.

תורתו - אמת. ענוותו - גדולה. פסיקתו - ברורה.

הרב בן ציון נודע בבהירות סברתו, בעמקותו האדירה, ובעיקר - בפסקיו המיוסדים על עמל אינסופי בתורה והכרעת אמת ללא משוא פנים. תלמידים רבים מעידים כי פסיקה שיצאה מפיו - נבדקה עד תום, נחתמה ביראת שמיים והייתה ליסוד מוסד בהלכה.

הוא שילב בין גאונות למדנית נדירה לבין לב רגיש ונפש אוהבת ישראל. אנשים מכל קצוות הארץ - תלמידי חכמים, בעלי בתים, נשים, צעירים וזקנים - היו עולים לביתו הקטן בשכונת בית ישראל, ומוצאים שם לב גדול, אוזן קשבת ומענה תורני מדויק.

מגדלור לדור כולו

לאורך שנות הנהגתו בישיבת פורת יוסף, היה הרב אבא שאול לעמוד תווך בהנחלת מסורת ההוראה הספרדית, ובלימוד התורה ברוח מרן השולחן ערוך. שיעוריו היו מלאים בהוד קדומים, קולו שקט אך איתן, וניגון לימודו היה צרוב בלבבות התלמידים.

לצד גדלותו, היה ענו במידה שלא תיאמן. הוא נמנע ממחלוקות, התרחק מכבוד, ורדף שלום. תלמידים מספרים כיצד דחה מכתבי המלצה לתפקידים תורניים רמים, באומרו: "די לי בתורה, ודי לי בישיבה."

מורשתו חיה

הרב בן ציון אבא שאול הסתלק לבית עולמו בכ"ג בתמוז תשנ"ח, אולם תורתו מוסיפה להאיר, וחיבוריו - ובראשם סדרת הספרים "אור לציון" - הפכו לנכסי צאן ברזל בכל בית מדרש.

תלמידיו ממשיכים להפיץ את תורתו, ישיבתו מוסיפה לפרוח, ושמו נישא ביראה בפי כל לומדי תורה באשר הם.