נראה בריא, מדבר רגיל - אבל המוח לא מתפקד: המחדל השקט של פצועי הראש מצה"ל

ינון טייב, לוחם צעיר מחטיבת גבעתי, רק בן 21, נפצע קשה בראשו בדצמבר 2023 במהלך מבצע טיהור בחאן יונס. הוא לא נכנס אל תוך בית ממולכד - הוא וחבריו ניסו לפרוץ דלת נעולה, שמאחוריה נשמעו קולות בעברית. כשהדלת נפרצה - מטען רב עוצמה התפוצץ. ינון נפגע ישירות מההדף. "פציעת ראש מפושטת", כך תיארו הרופאים.

במשך שלושה חודשים שלמים לא הצליח לתקשר. "כל בוקר היינו מחכים שירים שתי אצבעות, שיסמן לנו שהוא איתנו", נזכרת אמו, שרה, בקול חנוק. כיום, שנה וארבעה חודשים לאחר מכן, ינון משתקם - אך הקושי עצום. הוא מתקשה לזכור, מתקשה ליזום, מתקשה לפעול לבד. "פעם הייתי מפקד שלא נלחץ מכלום. היום כל דבר מלחיץ אותי, אפילו השיחה הזו", הוא מספר.

האתגר - והפער: מה שנפגע בפנים, לא נראה מבחוץ

ינון מצליח לקום בבוקר ולהתלבש לבד, אבל כל שאר משימות היום תלויות באמו. "הוא לא זוכר מה יש לו. אני רושמת הכול. פעם היה מתפעל מערכות, עומד בלחץ. היום - לא מסוגל לארגן תיק", היא אומרת. הנהיגה? "לא רלוונטית כרגע. דרושה ריכוז, תיאום, שליטה. זה לא משהו שהוא מסוגל לו כרגע". גם חלומות על לימודים נדחקו הצידה.

ולצד הכול - גם תחושת אי-הנראות. "אין צלקות, אין תפרים. הוא נראה מצוין. אבל בפנים - הכול השתנה", אומרת שרה. היא אינה לבד.

"לתת בראש": קבוצה של הורים שלא שותקים

מאז פרוץ המלחמה, נקלטו באגף השיקום כמעט 300 לוחמים עם פגיעות ראש - מהחמורות שנרשמו מאז קום המדינה. מתחת להישג הרפואי של הצלת חייהם, מסתתר קושי אדיר: שיקום איטי, מורכב, וקושי מערכתי בהבנת הצרכים הייחודיים של כל פצוע.

סמדר אוקמפו, אחות מוסמכת ואם לעוז - לוחם כפיר שנפצע בראשו באירוע קשה במארס 2024 - מספרת: "בפציעה של עוז יש 90% תמותה. הם חשבו שהוא מת. מה שיש היום - זה נס. אבל זה נס מורכב. אנחנו יושבים על לוח הכפל, על הבנת הנקרא. הוא לא יוזם, לא מתפקד לבד, מתקשה לזכור שלבים פשוטים - אפילו להכין חביתה הופך לשלוש משימות נפרדות".

עם עשרות הורים נוספים הקימה את קבוצת "לתת בראש", שמתמודדת מול מה שהן מגדירות כאוזלת יד של אגף השיקום. "נותנים שלוש שעות שיקום ביום לפצועי ראש. זה לא הגיוני. הפגיעה עצומה - והתגובה מינורית", היא אומרת.

ועדות בלי מומחיות, החלטות שמפספסות את העיקר

הורים מספרים כי החלטות על מספר שעות ליווי מתקבלות בוועדות שהופרטו לגורמים אזרחיים, אשר חסרי ניסיון בפגיעות ראש. "בודקים אם הילד מתלבש לבד. אבל מה עם הבעיות הקוגניטיביות? עם החרדה? עם חוסר המוטיבציה?", שואלת ניב אלפא-רכס, אמו של אורי, לוחם נח"ל שנפצע קשה מהתפוצצות מטען.

ההורים מספרים על חוסר מענה, בלבול במעבר בין שלבי שיקום, והעדר תשתית מותאמת. אפילו אתר האינטרנט של אגף השיקום - לדבריהם - אינו מונגש קוגניטיבית, ואינו מותאם למטופלים עצמם.

מעמד זמני - ונכות שלא מתחדשת

נקודה רגישה במיוחד היא ההגדרה של "נכות זמנית". "הבן שלי קיבל 97% לשלוש שנים. אבל זו פגיעה מוחית. זה לא נעלם. העצבים לא צומחים מחדש", אומרת סמדר בזעם שקט. התוצאה: פחות הטבות, פחות התאמות. "מגיע לו רכב רפואי עם פקודות קוליות. במקום זה הוא מקבל רכב פשוט, שלא תואם את היכולות שלו. זו שערורייה".

לדברי ההורים, הפער בין התפיסה של פגיעות גפיים לפגיעות ראש עצום. "פציעה בראש שונה אצל כל אדם - ולכן צריך מענה מותאם, לא טבלאות יבשות", אומרת אלפא-רכס.

תגובת משרד הביטחון: 'מקשיבים, משנים - אבל לא הכול בשליטתנו'

מאגף השיקום במשרד הביטחון נמסר כי מאז 7 באוקטובר טופלו באגף מעל 16 אלף פצועים, מהם 140 עם פגיעות ראש בינוניות וקשות. "הוקמו צוותים ייעודיים, השירות הורחב, נוסף ליווי רפואי מקצועי, הוקמו מסלולי שיקום תעסוקתיים מותאמים. ישנם נושאים נוספים שדורשים חקיקה ותקצוב".

אך עבור ההורים, התשובות אינן מספיקות. "אנחנו לא מחפשים אשמים - רק מענה מותאם למציאות. כשילד שלך נפצע בראש, אתה לא צריך עוד מלחמה - אלא שותפים לדרך", מסכמת סמדר אוקמפו.