כשעכביש הופך לשליח השגחה: פלא טבע בפקיסטן, ולקח עמוק לעולם היהודי

במהלך הקיץ של שנת תש"ע (2010), ניחתה על מדינת פקיסטן מכה מן השמיים - תרתי משמע. גשמים עזים, שלא נראו כדוגמתם מאז קום המדינה, גרמו להצפות הרסניות שכיסו מעל חמישית משטח המדינה. יותר מ־20 מיליון בני אדם נעקרו מבתיהם, מאות אלפים איבדו את כל רכושם, ואלפי כפרים נמחו כלא היו.

אבל דווקא מתוך אותו משבר - מהגדולים בהיסטוריה של אסיה - צצה תופעה חריגה, מוזרה, ואף מעוררת השתאות: עצים שלמים נעטפו בשכבות עבות של קורים, ממש כאילו נמשחו במשי מכף רגל ועד ראש. לא היו אלה יצירות אנוש - אלא עבודת נמלטים: מיליוני עכבישים אשר ברחו מן הקרקע המוצפת, טיפסו מעלה - ופרסו רשתותיהם כאוהלים חיים בין הענפים.

מהשחתה לריפוי: הקור שצד את היתוש

העכבישים, שבדרך כלל נמלטים מאור, מצאו עצמם נתלים חשופים בגובה העצים. אך מה שנתפש כתגובה אינסטינקטיבית של הישרדות, התגלה במהרה כבעל תועלת עצומה. הקורים שפרשו לא רק שימשו למקלט - אלא הפכו למלכודת יעילה ביותר עבור אינספור יתושים, אשר התרבו במהירות במים העומדים.

באופן פרדוקסלי, אותה תופעה שהרתיעה את התושבים - עצים עטופים כבתכריך, דמומים ובוהקים בלבן - סייעה להפחית את נזקי אחת המחלות הקטלניות ביותר באזורים מוצפים: המלריה. במקום בו היה צפוי גל הדבקה קטלני, חלה ירידה לא מוסברת. כשהחוקרים ניסו להבין מדוע, התשובה נגלתה להם בין הענפים: עכבישים עבדו שם - ושלחו יד נגד היתוש.

פרקי תהילים תחת קורים: העכביש שמחוץ לסוכה - והמסר שבטבע

מבט יהודי על מאורע כזה אינו יכול להתעלם מהשאלה: מה מבקש מאיתנו הקב"ה ללמוד מתוך מצבים שבהם דווקא מערכות הטבע, לעיתים בזעף ולעיתים בחסד - פועלות את שלהן?

העכביש איננו מקרה סמלי בלבד. חז"ל כבר עמדו על עניינו - "אף עכביש בשעה שברא הקב"ה את עולמו, אמר לפניו: רבונו של עולם, לכל עשית תיקון, לי לא עשית". והקב"ה עונה לו, כך לפי המדרש, שיבוא יום ויידרש - ויהיה לו תפקיד.

והנה, כאן - בין שברי בתים ומי שיטפונות - בא לעולם מעשה מופתי שבו בעלי חיים שנראים שולי־שוליים, הופכים לכלי הגנה על בני אדם. העכביש, שנחשב למיותר, זוכה לרגע של שליחות. הוא - ולא רופא, ולא מפקד - הוא שמסייע לבלום מגפה. האם לא זו קריאה לכולנו, שלא לבטל אף אחד?

לא מתוך כוחי - אלא ברצון עליון: "ריבונו של עולם מנהיג את עולמו באורח פלאי"

גם המדע, עם כל הסבריו, נשאר בפה פעור אל מול מצבים בהם מערכות ביולוגיות נחלצות לעזרה בדרכים לא צפויות. אבל ליהודי המאמין, אין פלא - רק השגחה.

עולם החי והצומח, כמו גם איתני הטבע, פועלים תחת יד מכוונת. כשמים גואים ויוצרים מצוקה - מופיעה תנועה הפוכה: מענה מהבריאה עצמה. ומעל לכל, מתגלה דפוס של רחמים בתוך הדין, של תכלית שמסתתרת בתוך האסון.

חסד בעטיפת קור: לראות את הקב"ה גם מאחורי הקורים

לנו, כיהודים, תזכורת זו מהדהדת דווקא בימים של אתגרים גלובליים - אקלימיים, בריאותיים, מדיניים. עלינו לשאול: האם גם אנו מצליחים לזהות את החסדים המוסווים? האם אנו רואים את העכביש שבעולם, את השדר שבשולי הטבע?

לעיתים, המסר האלוקי אינו מגיע בקול רעם - אלא בטיפוס שקט על עץ, בקור דק שנמתח על גזע רטוב. וגם אם לעין אנושית הוא נראה כעוד "מקרה", ללב יהודי הוא אומר: יש יד מכוונת. ויש תקווה - גם מתוך המבול.