הגן שנראה זר - אבל מדבר ישר אל הלב היהודי

במשך למעלה מחמישה עשורים מהווה הגן היפני שבפורטלנד, אורגון - מקום שנחשב לאחד הגנים היפניים המדויקים והמטופחים מחוץ ליפן - מוקד של שקט פנימי ויופי מעודן, בלב תרבות מערבית רועשת וסוערת. האתר הרשמי של הגן מתאר אותו כ"נווה של שלווה ושלווה", מקום שבו כל שביל, אבן, עץ או סידור חול - מעבירים מסר נעלם אך חד משמעי: עצור, התבונן, ואל תאמר דבר.

הגן מחולק לשמונה מתחמים עיצוביים, שכל אחד מהם מייצג תפיסה אסתטית, היסטורית או פילוסופית שונה. אחד מהם - "גן החול והאבן" - מתבסס על העיקרון הידוע בתרבות היפנית בשם יוהאקו-נו-בי (Yohaku no Bi) - או בתרגום חופשי: "היופי שבחלל הריק".

החלל שמגלה את הנסתר

יוהאקו-נו-בי אינו רק עיקרון עיצובי. מדובר ברעיון עמוק שלפיו הריק - מה שאינו נאמר, שאינו מעוצב, שאינו מוחשי - הוא הוא המקום שבו מתגלה יופי אמיתי, נצחי. המרחב הפתוח בין האבנים, הקווים הפשוטים והעדר הפרטים - אינם מבטאים ריקנות, אלא מאפשרים ללב ולמחשבה להתרחב, ולהתחבר לדבר שמעבר.

רעיון זה, ככל שהוא נשמע זר למחשבה המערבית, מהדהד רעיונות עתיקים מן המקורות היהודיים, ולמעשה מתכתב עם יסודות מהותיים בתורה שבעל פה. חז"ל לימדו אותנו ש"לא ניתנה תורה אלא לאוכלי המן" - כלומר, להבנה העמוקה של התורה נדרשת הפסקה, הרהור, והפנמה - ולא רק מילוי טכני של חללים.

השתיקה - קרקע לצמיחה

ב"פרקי אבות" אנו קוראים: "סייג לחכמה - שתיקה". בחסידות ובקבלה מרבים לדבר על "האור המקיף", האור האלוקי שאינו מתגלה בדיבור או בהסבר - אלא דווקא בריק, במה שאין בו מילים.

הרב קוק זצ"ל כתב באורות הקודש כי "ההפסק שבין המילים איננו רק שתיקה - אלא חלק מהדיבור עצמו", שכן הרווח הוא שמעניק למילים משמעות. אם כן, ממש כשם שבגן היפני יש סדר מדוקדק לאבנים אך גם מרווחים מדודים ביניהן - כך גם בלימוד, בעבודת הנפש ובתפילה - הרווחים אינם חיסרון אלא תכלית.

הגן שמזכיר את גן העדן

החלקים האחרים בגן - ובהם "גן הבריכה המטיילת", המושפע מגני האצולה של תקופת אדו - נבנו כדי לאפשר הליכה שקטה, מסביב למים, בתוך שבילים מתפתלים. אין קווים ישרים, אין פינות חדות. האדם מוזמן לא למהר, אלא לשוטט, להבחין בפרטים, להאזין לציוץ הציפורים ולזרימת המים.

זוהי הליכה מדיטטיבית, המזכירה את דברי הרמב"ם שציווה "להתבונן בנפלאות הבריאה כדי להגיע ליראת שמים". זהו "התבוננות בטבע כמעשה רוחני", גם אם בלב מסורת שאינה יהודית.

שבילי חכמה בין חול לאבן

הגן היפני בפורטלנד הוא הרבה יותר מאתר נוי. הוא שיעור חי באיפוק, במיקוד, וביכולת להעניק משמעות גם למה שאיננו מוחשי. ואולי, דווקא מתוך היכל השקט הזר הזה, ניתן לשוב ולהיזכר בדברי חז"ל: "איזהו חכם? הלומד מכל אדם" - וללמוד גם מגן זר, שיעור עמוק בחוכמה, בתשומת לב, וביופי שמתגלה בשתיקה.