"המלאך שנגע בי בקרב": סיפורו המטלטל של ישראל בן שטרית מירוחם

ישראל בן שטרית, בן 39 מירוחם, חי את חייו בעולם העסקים - פיתוח עסקי וגיוס השקעות לסטארטאפים. אך בשבעה באוקטובר, כאשר המציאות טלטלה את מדינת ישראל כולה, ישראל עזב את הכול מאחוריו ויצא למסע של שליחות, הקרבה ואהבת הארץ.

בריאיון מיוחד לערוץ 2000 הוא משחזר את אותם רגעים דרמטיים שבהם הבין כי חייו עומדים להשתנות:
"ב-07/10 בשעה 06:30, נשמעה אזעקה פה בירוחם. זה אירוע מאוד נדיר, זה לא קורה הרבה שיש אזעקות בירוחם. באותם רגעים אני קופץ מהמיטה ומבין שקורה משהו לא טוב. אנחנו משפחה דתית, אבל אני מחליט באותם רגעים בכל זאת לפתוח חדשות. ברגע שאני רואה את התמונה של הטנדר הלבן שנכנס לתוך שדרות, אני מבין באופן וודאי שאנחנו נמצאים במלחמה."

ישראל, שחשש כי ירוחם עלולה להיות הבאה בתור, לא חיכה להנחיות:
"הדבר הראשון שאני עושה, זה לפתוח קבוצת וואטסאפ ולרשום שם שכל מי שיש לו נשק, שייכנס לקבוצה בדחיפות. אני מבין שאנחנו באירוע מאוד מורכב, והחשש העיקרי שלי הוא שתהיה חדירת מחבלים גם בירוחם, ממש כמו שהגיעו לשדרות. לאחר מכן אני קורא לאנשים לסיים את התפילה וללכת מיד הביתה. השמועה מחלחלת ואנשים מתחילים להתפנות לבתים שלהם."

בן שטרית, סגן מפקד פלוגה בחטיבת אלכסנדרוני, מתאר את ההבנה החדה שחלחלה בו:
"אנחנו מתאמנים שנים למתווה הצפוני, לכוחות רדואן. אני מבין שמה שדמיינו תמיד שיקרה בצפון, קורה כרגע בדרום. אחרי הפעולות הללו, אני מעביר את האחריות לסגן קצין הביטחון של המועצה ולראשת המועצה, וממשיך משם כמה שיותר מהר צפונה. אני נותן חיבוק לאישה ולילדים, אומר להם שלום, ומבין שאני הולך למלחמה ארוכה."

הוא מתאר את הדרך לצפון, בנסיעה דרמטית באמצע הלילה:
"אני נוסע מיד עם חבר שגר פה בירוחם לבסיס שלנו, שנמצא ליד צפת. אנחנו פלוגה של 'אכזריות' (נגמ"ש צבאי) והמשימה שלנו לצייד כמה שיותר אכזריות. בשעה שתיים עשרה בלילה אנחנו פשוט נוסעים על הכביש כדי להגיע כמה שיותר מהר לגבול הצפון. אנחנו מגיעים לגבול הצפון ובמשך ארבעה חודשים, אנחנו מנהלים קרב הגנה נגד כוחות רדואן וחיזבאללה."

מהצפון לעזה - המשך הלחימה

לאחר חודשים של קרבות בצפון, הגיעה קריאה חדשה, בלתי צפויה:
"אחרי ארבעה חודשים ושירות מילואים משמעותי, אנחנו מבינים שאנחנו בעצם הולכים לסיים את התעסוקה המבצעית. באמצע חודש פברואר, אני מקבל טלפון, ושואלים אותי אם פלוגת אלון, הפלוגה שלנו, רוצה להמשיך להילחם גם בעזה."

גם כאן, ההתלבטות הייתה קצרה מאוד:
"בהתחלה יש חצי דקה של התלבטות, אבל מהר מאוד אני מודיע גם למג"ד וגם למח"ט שאנחנו יורדים לעזה. עזה זה רצף של אירועים, שבכל רגע, בכל שנייה, בכל דקה, יכול לקרות משהו לטוב ולרע. אתה ממש מרגיש ורואה איך הקב"ה לצידך בכל רגע."

בעזה, ישראל וחבריו נשלחו למשימות מסוכנות, וישראל חווה על בשרו את עוצמת הסכנה וההשגחה העליונה:
"היינו באיתור יפהפה, וילה מאוד יפה וגדולה. וממש לקראת היציאה מהבית, חבר שלי שאל אותי אם אני יכול לעזור לו עם הציוד. אני משיב שכן, בשמחה. אני לוקח את הציוד שלו ושלי ויורד למטה במדרגות. אני עובר את האכזרית שלי, ואיך שאני יוצא לכיוון האיתור שלי, אני רואה טיל RPG, עם הראש קרב, עם הלהבה, מגיע לכיוון שלי."

נס גלוי, עוצמה אנושית, אמונה גדולה ותחושת שליחות - כל אלה נרקמים בסיפורו של ישראל בן שטרית, לוחם שמוכיח שגם בימים הקשים ביותר, רוח העם שלנו חזקה מתמיד.