לנסויס: המקום שבו הבריאה לוחשת סוד על הקיום

אי שם בצפון־מזרח ברזיל, בלב מדינת מארניאו השוכנת לחופי האוקיינוס האטלנטי, נמצא אחד המקומות הפחות מוכרים אך המדהימים ביותר שידע הטבע: לנסויס מרננסס - Lençóis Maranhenses National Park. שמו - שמשמעותו בפורטוגזית "סדינים לבנים" - לא ניתן לו לשווא. כל מבט במרחבי החול הללו מגלה דימוי חדש של יצירה שמימית: דיונות לבנות שנראות כאילו התפשטו למרחקים אין קץ, ועליהן פרושות לגונות של מים מתוקים, כאילו השמים עצמם נטפו פנימה.

אבל מי שמנסה להבין איך נוצר הפלא הזה - ייתקל בפרדוקס. מצד אחד, כמות המשקעים באזור נחשבת לאחת הגבוהות בברזיל כולה - לעיתים אף יותר מיערות הגשם עצמם. מצד שני, הקרקע כולה מורכבת מדיונות חול, שאינן מאפשרות למים להיספג או להתנקז, וגם לא להצמיח. כך נוצר מצב שבו המים נאספים במרווחים שבין גבעות החול - ויוצרים אגמים עונתיים צלולים, אך כל סביבם נותר יבש, צחיח, ואף לא צמח אחד מבצבץ.

וזהו בדיוק רגע שבו נוף גיאוגרפי הופך לרמז רוחני. איך ייתכן ששפע כל כך גדול - גשם, מים מתוקים, שופעים - אינו מוביל לצמיחה? מדוע היופי הקסום הזה, שצולם אין ספור פעמים מלמעלה, נותר חסר חיים?

בין שפע לכלים - משל לנפש

בפרשנות עמוקה, המקום הזה מלמד על מצבים בנפש האדם. לא פעם אדם זוכה לשפע - ידע, כישרון, השראה, הבנה - אך אם אין לו את הכלים להכיל אותו, הוא מחליק מעל פניו כמו גשם על חול. המים קיימים - אך הקרקע דוחה אותם. כך גם נשמה ללא בניין פנימי, ללא שורש של ענווה או עמל - תתקשה להחזיק את השפע הרוחני שמוזרם אליה.

הדבר מזכיר את מה שכתבו חז"ל: "אם אין קמח - אין תורה, ואם אין תורה - אין קמח" (אבות ג', י"ז). השילוב בין השפע שניתן מלמעלה לבין העבודה שנעשית מלמטה הוא תנאי הכרחי לברכה. לנסויס היא ברכה בלי כלי קיבול - יופי זמני שמסרב להתמיד.

"ורפא ירפא" של הטבע

אם נביט בעיניים של אמונה, הרי שהמקום הזה הוא סוג של כתב יד של הקב"ה - תמרור שמזמין התבוננות. דווקא שם, במקום שבו השמיים מורידים שפע, אך הארץ לא יודעת להחזיק אותו - מתגלה שורש עמוק בפער שבין פוטנציאל למימוש. והשאלה הרוחנית אינה רק מדוע לא צמח - אלא האם אנחנו יודעים לבנות את הקרקע שתדע לקלוט את הברכה?

כמו שהרפואה איננה רק תרופה - אלא יכולת האדם לשמש שליח של רפואה, כך גם בלנסויס: היופי האדיר איננו היעד - אלא ההזמנה. לראות. להבין. לתקן.

עונת החסד - וההיעלמות

הלגונות של לנסויס אינן קיימות כל השנה. הן מופיעות בין יוני לספטמבר - שיא עונת הגשמים - ואז מתמלאות במים זכים. אך עם בוא היובש, הן נעלמות בהדרגה, והחול חוזר להשתלט. בדיוק כפי שעונות הרוח מגיעות והולכות - והאדם צריך להיות מוכן להן כשהן באות, ולא להצטער על מה שחלף.

זהו שיעור בעבודה פנימית: המים יגיעו - אך רק מי שבנה דיונה עם עומק, עם עמידות, יידע להחזיק את ברכתם.