שכח לספור את העומר - האם מותר לחזן לברך מפני הבושה?

שאלה: שלום לכבוד הרב, בשנה שעברה שכחתי יום אחד לספור את ספירת העומר, והעלו אותי לחזן. האם מפני הבושה יכולתי לספור עם ברכה כאשר כבר עליתי לחזן בערבית? כי אם לא אברך אני חושש שאתבייש, כי יאמרו שאני אדם לא רציני.

תשובה: ראשית, לכתחילה מי שלא ספר את העומר לא יעלה כחזן לערבית כדי שלא ייכנס לבעיה של ברכה לבטלה ולא יספוג בושות.

אך דע כי שאלתך כבדת משקל אשר גדולי הפוסקים התחבטו בה. רבנו החבי"ב [רבי חיים בן ישראל בנבנישתי זצ"ל] ב"כנסת הגדולה" כתב ששמע בשם כמה מרבני סלוניקי שמי שהוא שליח ציבור ושכח לספור יום אחד - יכול לספור בברכה. כיוון שמברך להוציא אחרים. וכתב, "ובעניי, אין הוראה זו נכונה כלל ועיקר, דאם חידוש זה נכון לא היו שותקים כל הפוסקים הקדמונים".

גם רבי חזקיה די סילוה זצ"ל, ה"פרי חדש", הביא כי שמע שהיה מי שהורה למי ששכח לספור לילה ויום [שהדין הוא שאינו סופר עוד בברכה] שרשאי להיות שליח ציבור ולספור בברכה משום שמוציא אחרים ידי חובה. וכתב על כך ה"פרי חדש" ששגג בזה החכם שפסק כך, שהרי שנינו: "כל מי שאינו מחויב בדבר אינו מוציא את אחרים ידי חובה".

אומנם הגאון רבי צבי פסח פרנק זצ"ל כתב בספרו "הר צבי" שמעשה זה היה עם הגאון רבי יוסף דב הלוי מבריסק ששכח לספור לילה אחד, ומפני הבושה פנה לאחד מהמתפללים וביקש ממנו שבאותו היום לא יספור, והרב יספור במקומו, ויוציאו ידי חובה. אך הרב "הר צבי" לא הסכים עימו. ועיין עוד בדברי מרן הראשון לציון שליט"א ב"ילקוט יוסף" - הלכות ספירת העומר.

ולהלכה למעשה, [אינו דומה למה שהתרנו לשנות מהאמת מפני הבושה], כיוון שדעת רוב רבותינו לאסור לספור בברכה אפילו במקום בושה. לכן, הדרך הנכונה היא שיאמר לציבור שהוא מכבד את אחד מחשובי הקהל להיות חזן, כדי להוקיר את פועלו וכדומה, וכך לא יישא שם שמיים לבטלה.