שיירת הפצצות לנבטים: האם ישראל וארה"ב נערכות לתקיפה באיראן?

בתוך מעטפת של חשאיות יחסית, ועם נוכחות הולכת וגדלה של מטוסים אמריקניים בשמי ישראל, מתחזקת ההערכה: ההכנות לקראת אפשרות של תקיפה באיראן - לא רק שלא הוסרו מעל סדר היום, אלא מקבלות כעת חיזוק בשטח.
גם אם הממשל האמריקני הטיל וטו מדיני על פעולה יזומה מצד ישראל נגד מתקני הגרעין האיראניים - כפי שפורסם ב"ניו יורק טיימס" לפני ימים ספורים - המציאות האסטרטגית מספרת סיפור אחר לגמרי.

תחמושת בהיקף חריג: פצצות GBU, מטענים חודרי בונקרים וטילים מיירטים

הדינמיקה הביטחונית בין וושינגטון לירושלים, שנמצאת לעיתים על ציר של מתיחות סמויה, באה לידי ביטוי בימים אלו בתנועה אווירית אינטנסיבית במיוחד. תשעה מטוסי תובלה כבדים מדגם C-17, מטעם חיל האוויר האמריקני, נחתו בבסיס נבטים בדרום הארץ רק במהלך היממה האחרונה - כשעל סיפונם מאות פצצות חכמות, ובהן גם דגמים מתקדמים של פצצות חודרות בונקרים.

על פי גורמים ביטחוניים, מדובר באמצעים שנועדו לאפשר לישראל או לכוחות הקואליציה האמריקניים, במקרה הצורך, לבצע תקיפה ממוקדת ועמוקה בלב אתרים תת-קרקעיים באיראן - שם, לפי ההערכות, מוחזקים חלקים מרכזיים מהתשתית הגרעינית של טהראן.

לצד הפצצות ההתקפיות, נמשכת גם הזרמה של אמצעים הגנתיים: עשרות מטוסי תובלה נחתו בישראל מאז תחילת השבוע שעבר עם משלוחים של טילים מיירטים מתקדמים, המיועדים לשילוב עם סוללות ה־THAAD האמריקניות שנפרסו בישראל. מדובר במערכת מתקדמת ביותר ליירוט טילים בליסטיים - שנחשבת לחלק מה"מעיל האנטי-בליסטי" של צבא ארה"ב.

הממשל מאותת לשני הכיוונים: לא רוצים מלחמה, אבל מוכנים לה

גורמים מדיניים בירושלים מדגישים כי אף על פי שוושינגטון לא נתנה "אור ירוק" רשמי לפעולה ישראלית, ההזרמה ההולכת וגוברת של תחמושת - דווקא בעת הזו - נועדה לשרת שתי מטרות: להרתיע את איראן מלהאיץ את התהליך הגרעיני, ובו זמנית לאותת לשותפים האזוריים על המחויבות הביטחונית האמריקנית לביטחונם.

"זה סוג של לחץ כפול", מסביר גורם ביטחוני לשעבר, המעורה בשיח בין שתי הממשלות. "מצד אחד, אומרים לישראל לא לפעול לבד. מצד שני, מעבירים לה את כל הכלים לפעול - אם וכאשר תידרש לכך".

מאחורי הקלעים: המשא ומתן תקוע - והשעון מתקתק

מאמצי הדיפלומטיה בין ארצות הברית לאיראן, שהתחדשו בחודשים האחרונים דרך מתווכים בינלאומיים, טרם הניבו תוצאה ממשית. בטהראן מחריפים את הדרישות, ובוושינגטון מתלבטים האם שווה להמתין לעוד סבב שיחות - או שמא לפעול באופן תקיף יותר.

במערכת הביטחון בישראל עוקבים בדריכות אחר ההתפתחויות, ומבינים כי חלון ההזדמנויות לפעולה - אם תהיה - הולך ומצטמצם. תרגילים צבאיים משותפים, תיאומים לוגיסטיים בין צה"ל לפיקוד המרכז האמריקני (CENTCOM), וזרם בלתי פוסק של מטוסים לבסיסי הדרום - כל אלו מעידים על מוכנות אופרטיבית, אולי לקראת קיץ רותח במיוחד.

כשהשמיים מתמלאים במטוסים - האדמה מתחילה לרעוד

התמונה שמצטיירת בימים אלו איננה חד-משמעית, אך הסימנים הולכים ומתרבים: ישראל וארצות הברית שומרות על אופציה צבאית ממשית - גם אם אינן חפצות לממש אותה בשלב זה. ככל שהשיחות עם איראן נמשכות ללא תוצאה, והדד-ליין האזורי הולך ומתקרב - כך הולכת ונבנית התשתית המבצעית לתרחיש שבעבר היה בגדר השערה בלבד.