מה קרה כשהילד המרדן הפך לתלמיד חכם בזכות האמונה של הרב?

"כל אחד יכול להיות גדול הדור" - כמה מהדהדות מילים אלו של מרן ה"חזון איש" זצ"ל. אך כמה חשובה עוד יותר ההשלמה שהוסיף - שהדבר תלוי באמונה של ההורה ביכולות הילד, בעידוד שהוא מעניק לו ובכלים המתאימים שהוא מספק בידיו.

המדרש מספר לנו סיפור מופלא המדגים זאת:

בנו של רבי אלעזר בן רבי שמעון בר יוחאי, יוסי שמו, סטה מדרך התורה. יום אחד הגיע רבי יהודה הנשיא לעירו של רבי אלעזר.

רבי יהודה הנשיא התעניין בקרב בני המקום אם לרבי אלעזר יש ילדים. "כן", השיבו בני העיר, "אך הוא פרק עול..."

רבי יהודה הנשיא ביקש שיקראו לאותו בן. כשהגיע יוסי, הלביש אותו רבי יהודה הנשיא בגלימה מפוארת משובצת בחוטי זהב, חבש לראשו מצנפת, ועוד לפני שיוסי הספיק לעכל את המתרחש, הכריז עליו רבי בקול רם: "מעתה אתה רבי יוסי!"

יוסי פרץ בצחוק. "כבודו יודע בכלל מי אני?" תהה בפליאה.

אך רבי יהודה הביט בו בעיניים חודרות ולא זז מהחלטתו. הוא קרא לרבי שמעון בר איסי בן לקוניא והטיל עליו משימה: ללמד את יוסי תורה, החל מלימוד האותיות.

בימים הבאים ניסה יוסי פעם אחר פעם לשוב לסורו, אך רבי שמעון לא ויתר. "הרי רבי יהודה הנשיא הכתירך בתואר 'רבי', והלביש אותך בגלימה מפוארת. האם אתה רוצה לחזור לאחור?"

לאט לאט, קרה הפלא. 

התורה שלמד השכיחה מיוסי את תאוותיו. הוא עלה ונתעלה עד שנעשה תלמיד חכם אמיתי, והתואר "רבי" הלם אותו בשלמות. לימים ישב בישיבתו של רבי יהודה הנשיא עצמו.

יום אחד שמע רבי יהודה קול תורה מוכר: "מיהו זה שלומד וקולו דומה לקולו של רבי אלעזר בן רבי שמעון?" שאל. "זהו רבי יוסי, בנו", השיבו התלמידים.

שמח רבי יהודה וקרא את הפסוק ממשלי: "פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם" - "פרי צדיק עץ חיים" זה רבי יוסי, "ולוקח נפשות חכם" זה רבי שמעון שלימדו.

כאשר אנו מאמינים בילדינו, כשאנו רואים בהם את מה שהם יכולים להיות ולא רק את מה שהם כרגע - אנחנו נוטעים בהם כוח. לפעמים נדרשת סבלנות רבה - אך האמונה בילד היא הזרע שממנו יצמח האילן הגדול.