אם גויים יודעים תנ"ך – למה המדרש אומר "אל תאמין"? ההסבר בפנים

המדרש אומר: "חכמה בגויים - תאמין, תורה בגויים - אל תאמין". אם שמעת על גוי חכם, תדע לך שייתכן שזה נכון. אבל אם מישהו אמר לך שיש גויים שיודעים תורה - אל תאמין לו!

אבל באמת שעינינו הרואות שזה לא תמיד ככה. יש המון גויים שבקיאים מאוד בתנ"ך או בקבלה. אז למה המדרש אומר שאין "תורה בגויים"?

שמעתי פעם ממורי ורבי תשובה נפלאה: אריסטו, מגדולי הפילוסופים של הגויים, היה מדבר המון על מידות האדם, דברים גבוהים ונשגבים מאוד.

פעם אחת, התלמידים שלו הגיעו בהפתעה לבית שלו וראו אותו עושה דברים שאפילו לא נעים לומר. דברים שסותרים את כל המהות של התורה שלו, שהיה מטיף עליה מבוקר ועד ערב.

הוא ראה את הפליאה על פניהם, וממש לא הבין: "אם אני אומר דרשות ומוסר, וכי זה מחייב אותי?!".

זו המשמעות של "תורה בגויים - אל תאמין". הגוי יכול לדבר דברי תורה, הוא יכול לתאר בציוריות מופלאה את הרעיונות הנשגבים שבה - אבל לחיות אותה? הוא לא מסוגל!

לכן, קשה מאוד להיות אדם מוסרי בלי התורה. זאת אומרת, אדם יכול להקפיד על מידה מסוימת. אבל מה אם יהיה לו איזה קושי שייאלץ אותו לחרוג מאותה מידה? אדם בלי תורה, יפר את המוסר שלו, "יחרוג ממנהגו". לעצמו הוא יתרץ שזה מקרה יוצא מן הכלל. 

אבל אדם שהולך עם התורה - לא יזוז ממה שכתוב בתורה. אם כתוב בתורה שאסור לגזול, אז גם אם הארנק של חברו מונח על השולחן ואין סיכוי בעולם שמישהו יידע מזה - הוא לא ייגע! כי הקב"ה אמר! 

יש אנשים שנראים כמו דתיים ועושים מעשים שאסור. הם לא מייצגים את התורה, מהם אין ללמוד לעניינו. אבל מי שרוצה להיות מוסרי באמת - זה רק על פי התורה!