הענווה שהדהימה דור שלם: סיפורים שלא שמעתם על מרן הגרי"ג אדלשטיין זצ"ל

בעולם בו כבוד ויוקרה הם לעיתים נר לרגליים של מנהיגים, דמותו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי גרשון אדלשטיין זצ"ל מאירה באור יקרות של ענווה אמיתית. סיפורים מופלאים מחייו מגלים אישיות נדירה, שבה גדלות בתורה וענווה משתלבות בהרמוניה מושלמת.

באחד המעמדים המרשימים של סיום הש"ס, כאשר האולם היה גדוש במשתתפים וכל המקומות בשולחן הכבוד היו תפוסים, נטל הרב אדלשטיין בפשטות כיסא והתיישב מאחורי שורת גדולי התורה. למרות מעמדו הרם כראש ישיבה, הוא בחר במקום צנוע, כמעט בלתי נראה. כשבאו למחרת להתנצל בפניו, תגובתו הייתה מפתיעה: "הייתה שמחה גדולה של סיום, ולי הייתה שמחה גדולה שהצלחתי להשתתף בסיום ולהרים את קרן התורה".

ענוותנותו באה לידי ביטוי גם בלימוד התורה. כאשר חידש פשט מבריק בירושלמי, ולאחר מכן התברר שהאור שמח כבר קדם לו, בחר להציג את הדברים בשיעור רק בשם האור שמח. כששאלו אותו מדוע אינו מזכיר שהגיע לחידוש בעצמו, ענה בפשטות: "מה זה יוסיף להבנה של הבחורים שאני חידשתי את זה?"

החזון אי"ש אמר עליו שהוא "בעל מום" - שאין לו אפילו שמינית שבשמינית של גאווה, מה שצריך להיות לכל תלמיד חכם. כשנשאל על כך, הגיב בחיוך שזה "מום עובר". תגובה זו משקפת את אישיותו המיוחדת - ענווה אמיתית המלווה בחכמת חיים ובהומור דק.

דמותו של הרב אדלשטיין מלמדת שיעור עמוק על משמעותה של ענווה אמיתית - לא כהעמדת פנים או כהתבטלות, אלא כדרך חיים של אדם גדול שכל מעייניו נתונים להגדלת התורה ולהאדרתה, ללא כל עניין בכבוד אישי.