ביקורת פתע!
אף אחד לא אוהב שמעירים לו. כבני זוג, זה כמעט בלתי נמנע. אז איך בכל זאת אפשר להעביר ביקורת מבלי לפגוע, כך שהצד השני יבין שזו ביקורת בונה ולטובתו?
מי אוהב לקבל ביקורת? רוב בני האדם אינם אוהבים לשמוע ביקורת. למה? מדוע כל כך קשה לנו שיבקרו אותנו?
הרי אם נלך ליעד מסוים ומישהו יגיד לנו שאנחנו הולכים בכיוון הלא נכון, יתקן אותנו ויראה לנו את הדרך הנכונה – לא רק שלא נכעס עליו, אלא אף נודה לו על רצונו לעזור לנו ונרגיש כלפיו הערכה והוקרה.
אז למה, בנושאים מהותיים לאדם, הקשורים לאופיו, הנהגותיו וערכיו, נתקלת הביקורת בהתנגדות ובחוסר קבלה?
סיפור המלך והציירים
היה פעם מלך שחפץ מאוד בדיוקן של עצמו. הוא רצה לתלות את דיוקנו על קיר גדול בארמונו המפואר. מיטב ציירי הממלכה נקראו לארמון.
אותו מלך היה בעל עין סתומה, גיבנת, ואף פיסח.
הגיע הצייר הראשון וצייר את המלך בדיוק רב – כפי שהוא. המלך ראה את הציור, וביקש לערוף את ראשו של הצייר.
הגיע צייר שני, וצייר את המלך מושלם לחלוטין – מתעלם מכל פגמיו. גם אותו צייר גזר המלך להמית.
אז הגיע הצייר השלישי. הוא צייר את המלך רכוב על סוס מלכותי, בשעת מלחמה, כשהוא רכון קדימה (כך שלא ניתן להבחין ברגל החסרה), ידו מונפת בתנוחה מלכותית והבעת פנים מלאת תפארת. המלך אהב את הציור, שמח בו והעניק לצייר פרס רב.
הצייר השלישי, ברוב חכמתו, לא התעלם מפגמיו של המלך – אך הפך את הלקויות שלו לחוזקות. הוא לא שיקר ולא ייפה את המציאות, אלא בחר להציג את המלך מנקודת מבט של עוצמה.
ביקורת בזוגיות: במה בוחרים להתמקד?
בזוגיות, נשים רבות בוחרות לראות בבעליהן את הפגמים. הן צודקות – אף אחד לא מושלם! ייתכן שאכן הבעל קמצן, כעסן, עצלן או ליצן.
השאלה היא: איזה "צייר" את בוחרת להיות?
ההבדל בין שלושת הציירים הוא במה בחרו להתמקד. הראשון דבק באמת, השני בשקר, והשלישי העצים את המלך תוך התחשבות במציאות האובייקטיבית.
איך להעביר ביקורת בצורה נכונה?
בזוגיות, יש לנו נטייה טבעית להתמקד בחסרונות של בן הזוג. אך חשוב יותר איך נתייחס אליהם – ואיך נעביר את הביקורת בצורה שהיא בונה ומועילה.
כדי שהביקורת תהיה בונה, יש להקפיד על הכללים הבאים:
- לא לפגוע במראה חיצוני – ביקורת כזו עלולה להעליב.
- לא להאשים עדה או משפחה – זה חסר טעם ופוגע.
- להתמקד בהתנהגות שניתן לשנות – במקום לומר "אתה כזה רחפן!", עדיף לומר: "היום נהגת בחוסר ריכוז".
- לומר ביקורת פעם אחת בלבד – אין צורך לחזור שוב ושוב.
- לא להעיר בשעת כעס – חישבו היטב האם להעיר ומתי.
- להתייחס לשניכם כאחד – יש הבדל בין "אנחנו צריכים להיות מסודרים יותר" לבין "אתה צריך להיות מסודר יותר".
- לתת תחליף אופרטיבי – למשל: "בפעם הבאה כדאי שנהיה זהירים יותר".
הכוח של אמירות חיוביות
מעבר לכללים, השתמשו תמיד באמירות חיוביות שמנעימות את האווירה.
לדוגמה: "כמה שמחתי אתמול שהצעת לעזור לי להשכיב את הילדים לישון". אמירה כזו משדרת הערכה, מתקבלת באהדה, ומדרבנת את הצד השני לחזור על הפעולה החיובית.
לעומת זאת, אמירות כמו "אתה לא רואה כמה אני עייפה? אולי תשכיב פעם אחת אתה את הילדים!" ייתפסו כחוסר הערכה ויפגעו ברצון לשתף פעולה.
לסיכום:
לדעת להעביר ביקורת בצורה נכונה זו אמנות. היא דורשת מודעות, הבנה, ובעיקר הכרה בכך שאנחנו אחד – ורוצים זה בטובתו של זו.
כפי שאמר רבי אלעזר בן עזריה: "תמהני אם יש בדור הזה שיודע להוכיח".
רש"י מפרש: "שיודע להוכיח דרך כבוד, שלא יהיו פניו משתנות".
כמה חשוב להקפיד לומר דברים בחכמה, בכבוד, בזמן ובמקום הנכון.
