העסקה המוצלחת של הישמעאלים - מכירת יוסף. מה אפשר ללמוד ממנה?

מכירת יוסף – לפרשת וישב

בין אחי יוסף התנהל ויכוח, איך לנהוג בו. היו שצידדו להרגו, ומהם שסברו שראוי להשליך אותו לבור. לבסוף התקבלה דעת יהודה, שאמר "לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא" (לז, כז). ואכן אנו קוראים בפסוק הבא "וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף וַיָּבִיאוּ אֶת יוֹסֵף מִצְרָיְמָה".

בפסוק זה לא מובן, הרי יהודה הציע למכור אותו לישמעאלים, אם כן, מה היתה מעורבותם של המדינים בעסקה זו? מדוע הם אלה שמושכים את יוסף מהבור, ובהמשך הם אלה שמוכרים אותו לישמעאלים?

במאמר זה נביא 4 דרכים ליישוב הקושיות:

1. המדינים הוציאו ומכרו את יוסף ללא ידיעת האחים

שיטת רשב"ם: האחים כלל לא מכרו את יוסף. הם גם לא ידעו מהמכירה, ולא היו מעורבים בהוצאת יוסף מהבור ובמכירתו. דקדוק בלשון הפסוק מוכיח זאת, שהרי כתוב 'וַיַּעַבְרוּ אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים וַיִּמְשְׁכוּ...', לשון 'ויעברו', משמע בדרך מקרה, והם שמכרוהו לישמעאלים.

האחים ישבו לאכול במרחק מה מהבור, כדי שלא ייראה כ"אוכלים על הדם", והמתינו לישמעאלים שאותם ראו לפני כן. לפני שהישמעאלים הגיעו אליהם, עברו על יד הבור אנשים מדיינים, שראו את יוסף בבור. הם הוציאו אותו ומכרוהו לישמעאלים.

1. המדינים היו מתווכים

שיטת תולדות יצחק: המדינים היו סרסורים – מתווכים בין אחי יוסף לישמעאלים. לבקשת אחי יוסף שאמרו להם: יש לנו נער בבור, הוציאוהו ומכרוהו לישמעאלים, ועליהם מוסבות המילים 'וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים'. לאחר שמכרו המתווכים את יוסף לישמעאלים הלכו איתם למצרים, ושם ביקשו מהם הישמעאלים שיתווכו במכירתו למצרים, כשם שתיווכו כשהישמעאלים קנו אותו מהאחים. ועל כך כתוב 'וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם לְפוֹטִיפַר', הם היו המתווכים, ועל כן כתוב 'וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרָיְמָה וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה... מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה' (לקמן לט, א), הישמעאלים היו בעליו, כשמדינים כל העת שימשו סוחרים – מתווכים.

1. המדינים היו "יד" נוספת במכירת יוסף

שיטת כלי יקר: האחים רצו למכור את יוסף רק לישמעאלים, משום שסברו שישמעאל כאח של יצחק וקרוב משפחתם ירחם עליו. אולם ישמעאלים אלו לא היו סוחרים ולא רצו לקנותו, כל עוד לא היה להם סוחר שיקנה אותו מהם בסמוך לקניה מיד ליד. משעברו אנשים מדינים סוחרים, ראו הישמעאלים שיש סוחרים שיקנו מהם והתרצו לקנותו, ועל כן כתוב 'וַיִּמְשְׁכוּ וַיַּעֲלוּ אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וַיִּמְכְּרוּ אֶת יוֹסֵף לַיִּשְׁמְעֵאלִים', הישמעאלים מכרו אותו למדינים ללא רצון האחים או ללא ידיעתם, והמדינים חזרו ומכרוהו לפוטיפר.

1. המדינים היו רק יועצים במכירה

שיטת אור החיים: כשישבו האחים לאכול, לאחר שזרקו את יוסף לבור, נשאו עיניהם וראו 'וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד', והציע יהודה: 'לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים'. ישמעאלים אלו הבינו רק במשא שבו עסקו, ולא בכל ענין מסחרי, כולל לא במסחר עבדים, ועל כן זימן להם הקב"ה "יועצים", 'אֲנָשִׁים מִדְיָנִים סֹחֲרִים', שמכירים את כל סוגי הסחורות. המדינים – הסוחרים לא היו בעלי ממון, הם לא קנו את יוסף, אלא רק סייעו לתווך בקידום העסקה. באמצעותם נגמרה עסקת מכירת יוסף לישמעאלים, בלעדיהם לא היו הישמעאלים קונים אותו. הואיל והיו מעורבים בעסקה, הרי שיש להם חלק ברווח, ועל כך כתבה התורה 'וְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אֹתוֹ אֶל מִצְרָיִם', היה להם חלק ברווח. הם גם הבינו במסחר, במכירתו למצרים, מאחר והישמעאלים לא היו בקיאים בשיעור שוויו, אך גופו של יוסף היה בידי הישמעאלים, ששילמו את עיקר התשלום עבורו. ועל כך כתוב 'וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה... מִיַּד הַיִּשְׁמְעֵאלִים אֲשֶׁר הוֹרִדֻהוּ שָׁמָּה'.