הלוחם שחזר לחיים וראה ניסים: "אמרתי שמע ישראל ונפרדתי מכולם"

עם שלום שיטרית, לוחם מגדוד 13 בגולני, שלחם בעוז ובאומץ מול פני הרשע בשבת הקשה, שוחחנו בעודו מאושפז במחלקת שיקום בבית החולים תל השומר. שדרן ומנחה ערוץ 2000 יהונתן דדון שמע בריאיון בלעדי לערוץ 2000, את סיפור ההצלה והגבורה של שלום, שלא וויתר עד לרגע האחרון וב"ה נלחם ונמצא איתנו לספר - על אותם רגעי האימה, שבהם הסתכל למוות בעיניים. בפתיחת השיחה נשאל הלוחם האמיץ על אודות מצבו הרפואי והשיב: "רגל ימין שלי נקטעה בעקבות חדירת כדורים". 

אבל בשביל להבין את הסיפור חייבים לחזור להתחלה, בבוקר יום שבת ב-07 באוקטובר, עת החלה מתקפת הפתע הרצחנית של חמאס-דעאש. "בשבת השחורה התחילו טילים על הבסיס", מספר שלום, "מה שנקרא "גשם סגול". הייתי במוצב שנמצא כ-250 מטר מהגבול קרוב ליישוב בארי. באותה השבת היינו בערך 60 חיילים, כאשר בתוך המוצב היו 50 חיילים ועוד בערך תשעה חיילים בחוץ." 

"על המוצב פשטו כ-140 מחבלים, 100 חדרו דרך ה-ש.ג הקדמי ו-40 מחבלים נוספים הגיעו מהכיוון שלנו. היינו תשעה לוחמים מול 40 מחבלים. הם באו מוכנים והיו מצוידים ב-RPG ורימונים ועם תחמושת כבדה נוספת. אנחנו לצערי היינו מצוידים רק במחסנית אחת ולא היו לנו ווסטים." 

עוד הוא ממשיך לספר: "מטח הטילים היה מאסיבי במיוחד, שוגרו בין 250 ל-300 טילים על הבסיס והיו הרבה מאוד נפילות. בזמן המטח וקצת לפני החדירה, אנחנו רצנו למיגונית ולאחר זמן קצר התקשרנו לסמ"ר שלי איתמר בן יהודה ז"ל ועדכנו אותו שיש חשש לחדירת מחבלים. ברגע הזה לא היתה לי מחסנית עליי, היא היתה בתיק וצעקתי לו שאני רץ להביא את המחסנית." 

"באותו הרגע הוא לא הסכים לי אבל לא עברו מספר דקות והתקשרו אליו לומר שיש חדירת מחבלים. באותו רגע אפילו לא שאלתי ופשוט רצתי להביא את המחסנית מהתיק. שמתי קסדה על הראש והוצאתי עוד 4 קסדות מתיקים אחרות כדי לתת שם לחבר'ה, כשברקע מטח טילים מטורף." 

"חזרתי חזרה למיגונית וחילקתי את קסדות שהוצאתי. אנחנו מחלקת מרגמות, כשהיתה הפוגה והמטח הסתיים, עלינו לנגמ"ש והתחלנו להוציא פצמ"רים במטרה לירות בחזרה על יעדים בעזה." 

"פתאום אחד מהמפקדים הבחין במחבל ואמר לנו. אני באותו הרגע דורך את הנשק. את כל הנגמ"שים מקיפים הרבה בטונאדות ואי אפשר לראות מעבר אליהן, אלא אם נמצאים בגובה מסוים. הלכתי לאורך הבטונאדה ופתאום נתקלתי במחבל שעמד במרחק של פחות ממטר ממני." 

"באותו הרגע צעקתי "מחבל" והרמתי את הנשק לכיוון הראש שלו. שחררתי כמה כדורים והוא נפל על הרצפה ומת, ותוך כדי הנפילה הוא דפק את נשק הקלאצ'ניקוב שהיה ברשותו, ולפעמים כשהוא נדפק על הרצפה משתחרר צרור. ככה צרור כדורים פגע לי ברגל התחתונה מתחת לברך. חדרו לי שלושה כדורים לעצם ברגל ובאותו הרגע הרגל שלי נשברה. הצלחתי לעמוד עליה עוד בערך 8 דקות ולאחר מכן ביקשתי מחברים שלי להביא לי חוסם עורקים."

"ב- 8 דקות האלו עמדתי וחיפשתי לראות אם מגיעים עוד מחבלים, ואני רואה שבאותו השלב לא מגיעים, הם עוד היו רחוקים. אני חייב לציין שהם היו די מיומנים והגיעו בפעימות, כל פעם ארבעה ביחד ועוד ארבעה, כאשר חלק מהם יורדים למצב שכיבה." 

"חוסם העורקים לא הגיע אליי, הבנתי שאנחנו למעשה בזמן לחימה. לחימה א מסתכמת בעשר דקות וגם לא בחצי שעה, זה עניין של שעות. כשהבנתי שאין חוסם עורקים, החלטתי לשכב על הרצפה. כל הדם שלי הקיף אותי, יצא לי הרבה מאוד דם מהרגל." 

"היה לי מזל עצום באותו הרגע בזה שירדתי למצב ששכיבה, כי הגיע מחבל באותו הרגע וכשהוא ראה אותי שוכב עם המון דם מסביבי, הוא חשב שאני מת." 

"הוא רץ ליידי ואז עבר אותי ונעצר. כשהוא נעצר הוא התחיל לירות ואני ממש מהרצפה התחלתי לירות ולשחרר הרבה כדורים לכיוונו. פגעתי לו באזור הצלעות והוא נפל ומת. לאורך כל הזמן הזה אני והחברים שלי המשכנו את הלחימה, כאשר חלקם עלו על הנגמ"שים על מנת להיות בגובה וירו תוך כדי." 

הלחימה של שלום לא וחבריו לא הסתכמה בכך. "אחרי שעה וחצי בערך הגיע עוד מחבל מהצד השני, מצד שמאל. הוא רץ ונעצר ליד הנגמ"שים במצב כריעה וראיתי רק את הידיים שלו אוחזות בנשק, לא את הגוף שלו. הבנתי גם שאין לי כבר הרבה כדורים במחסנית ולכן שחררתי שלושה כדורים לכיוונו ופספסתי אותם."  

ב"אותו הרגע המחבל הבין שיורים מהצד, הוא הסתובב בכריעה על הברך וחשף את עצמו, ומיד באותו הרגע שחררתי הרבה כדורים לכיוונו עד שנגמרה לי המחסנית. הוא נפל ומת." 

"בשלב הזה  הבחנתי שחבר שלי נכנס להלם והתחלתי לצעוק לו שייצא מההלם וימשיך להילחם. הוא ענה לי שהוא מפחד ולא יכול, ואני צועק לו: "תביא לי את המחסנית שלך, אני אילחם". אלו רגעים ממש מפחידים. אתה מוצא את עצמך חושב בצורה הישרדותית." 

"המפקדים שלי נפצעו ולצערי היום אף אחד מהם לא איתנו. אני מנצל את ההזדמנות הזו להזכיר את שמם ולהנציח אותם: הסמל איתמר בן יהודה ז"ל, המפקד תומר ברק ז"ל, המפקד יקיר לוי ז"ל, ושני הלוחמים עידו ביננשטוק ז"ל וחביב קייאן ז"ל. מתוך התשעה שהיינו חמשתם נפלו לצערי, ולכן לא היו מפקדים ואנשים שידריכו מה לעשות ואיך לעשות." 

"לאחר זמן קצר נזרק לעברנו רימון, והוא היה יותר קרוב לחברים שלי. אני שכבתי על הבטונדה וצעקתי להם שיש רימון. התחלתי לספור להם לאחור בקול כדי שישמעו ולמרבה הצער הם לא הספיקו להימלט מהרימון ושניהם נפצעו. אח עם רסיס בבטן והשני עם רסיס ביד. חזרתי לאותו הכיוון וליד הנגמ"ש מעדתי ונפלתי והחלטתי באותו הרגע לזחול מתחת לנגמ"ש." 

צפו בשידור החוזר