שלא נתבלבל: המחבלים הארורים אינם שליחי ה'

אחת הנקודות המנחות ביהדות זו הידיעה שהקב"ה רואה ושומע את כל מעשי האדם, יודע את כל המחשבות. לדעת רבים מחכמי ישראל, לא כל אחד זוכה להשגחה במובן שיצילהו ה' מהנזקים המצויים, או בלשון הרמב"ן: "וגם בני האדם, מונחים בו למקרים".

למשל - ברגע שאדם מהלך במקום סכנה עליו לקחת בחשבון שיפגע, והוא האחראי על כך. לכן אם נפגע חלילה, "אין לו" מה לפנות לה', ולהתלונן מדוע ניזוק.  על כך נאמר המשפט: "איוולת אדם תסלף דרכו ועל ה' יזעף ליבו".

יש כאן אמירה ביקורתית, מסבירים חכמי ישראל. פעולות שגויות שעושה אדם בעצמו, גורמות לנזקים, ואז הוא מתלונן על ה'... וזו טעות מצידו. כי האדם אחראי לתוצאות מעשיו, ואל לו להתלונן שה' עשה לו רע, כי "אין רע יורד מן השמים".

בפרשתנו "וירא" אומר הקב"ה על אברהם: "כי ידעתיו, למען וכו'", ומסביר רמב"ן - ככל שאדם קרוב יותר אל ה', כך הקב"ה ישמור עליו אפילו מפגעים טבעיים.

ניסי ההצלה של אברהם רבים: פרעה ואבימלך לא מצליחים להזיק לאשתו. חמישה צבאות של חמשת המלכים, לא יוכלו להזיקו, והוא זה שנצחם. נמרוד זרק אותו לכבשן האש, ולא נפגע בגופו מאומה. וכן הלאה. אך השגחה כזו קיימת רק אצל הצדיקים שדבקים באמת בבורא.

ובמחזותינו, ברור שהאירועים החריגים הם בהחלט גזירה משמים על האדם. כי זה לא אירוע שהאדם הכניס את עצמו עליו, שמלכתחילה הייתה לו אפשרות להימנע מסיטואציה כזו. אומר רס"ג, אין זה אומר שהרוצח או השודד, אינו אשם. הוא בוודאי יקבל עונש מושלם.

שורש העניין הוא כך: הקב"ה גזר שיקרה אסון. ולכן, נתן אומץ ויכולת, לאויב שלו לפגוע בו. אך לא יותר מכך. כלומר, הבחירה אם להזיק לשני, עדיין נתונה בידיו של הפוגע. והוא זה שבחר לפגוע, ולכן יקבל את עונשו המושלם.

במה דברים אמורים?

כן, נגזרה עלינו גזירה נוראה, שנרצחו באכזריות קשה לתיאור מעל 1400 מאחינו, אהובינו. גם נחטפו במפלצתיות רבים מאחינו. כולנו כואבים כאב נורא. עוונותינו הם הסיבה לרע, כי אין רע יורד מהשמים.

עם זאת, חשוב להדגיש כי הארורים מעזה אינם שלוחי ה'. אלא ה' רק נתן בליבם אומץ, ונתן לפניהם יכולת (ה' סימא את עיני המודיעין, פתח לפניהם את הדרך ליישובינו. ועוד) ואלו הארורים, שפלי בני האדם, הם בלבד בחרו בחופשיות את רשעם. על כן דין הוא שימתינו לנקמה, "וייקום ה' את דם עבדיו השפוך".


נזכה ונשוב אל ה', ונראה בנקמת ה' באלו הארורים.