תרבות של בן סורר ומורה: מדוע היא כל כך מסוכנת?

המושג בן סורר ומורה מתייחס להתנהגות סוררת של הבנים כלפי הוריהם. בן אשר מדבר בזלזול להוריו פעם אחר פעם גם לאחר שכבר קיבל אזהרה מהם, ומתנהג ללא גבולות ובנהנתנות מוגזמת וקיצונית, משל אין דין ואין דיין בעולם. 

בפרשת "כי תצא" ראינו את עניין בן סורר ומורה. תחילה הוא נגרר אחר תאוות בגיל כה צעיר, אך ראינו כי על אף גילו הצעיר הוא נידון לסוף. האדם שואל מדוע להרוג בן סורר ומורה? הרי לא תמיד הוא יהיה כה גרוע. אך האמת היא, שלא פעם מדובר באשליה, מכיוון שאדם לא מודע לתהליכים.  

וכבר לימדונו חז"ל: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך" - לא מתוך חולשה, אלא מתוך מודעות עצמית פנימית ובשביל שיהיה האדם גיבור וחזק. העוצמה האמיתית היא כאשר אדם מכיר במוגבלויות שלו ויודע שאין לו כוחות עד בלי די.  

אדם בקלות יכול לשקוע בחשיבות עצמית מופרזת ומשם הדרך לשליטה וזלזול באחר מאוד קצרה. אחד מהחטאים שהקב"ה מתעב הוא חטא היוהרה, כאשר אדם מהרהר אפילו בליבו ומבלי לומר בקול את הדברים "כוחי ועוצם ידי עשה לי את הדבר הזה".  

בדרך של זלזול באחר והשפלתו, ניתן חלילה גם להגיע למצבים חמורים הרבה יותר, עד כדי רצח חס ושלום. באופן הזה אנחנו הופכים להיות חלק מתרבות של אנשים המובילה את האדם למקום הזה בהמון מצבים, אף אם אנחנו כה בטוחים שלנו זה לא יקרה ואנחנו לא ניפול וניכשל שם.  

למושג "קדושת המשפחה" למשל היה ערך הרבה יותר גבוה פעם, מה שאין כיום, בימים שבהם ניתן לראות כל כך הרבה סדום ועמורה בחוץ. ההיגיון חושק אך הלב עושק - את כל ההיגיון שהשכל הישר מבין, הלב גוזל ומחדיר לאדם פנטזיות סרק. האדם נשאב לא פעם אחר אמונות שווא המאדירות אותו ומבלי לשים לב סוטה מהמסלול ומפספס את הערך האמיתי בחיים.  

לכן, חשוב להבין שיש לנו כל כך הרבה כח כפרט וכחברה, אך הכוח שלנו מוגבל וללא ה' יתברך והכוונת דרך הישר באמצעות התורה והמצוות, אנחנו עלולים לשקוע ולהגיע לאבדון.  

ככל שאדם מטפח את הערכים של שמחה ובחירה נכונה, בחירה בטוב, כך הוא מנטרל את תרבות ה"בן סורר ומורה". אומר אור החיים הקדוש, אם היו בני האדם מרגישים את טוב ומתיקות התורה, היו מתלהבים ומבינים שאין מתוק וטוב ממנה.  

להמשך צפייה בסרטון המחכים של הרב אונגר לחצו