מפתיע; מדוע באמת חרבה ירושלים: "דם יהודי נשפך"

הגמרא אומרת במסכת גיטין: על שום מה חרבה ירושלים? על קמצא ובר קמצא. יום אחד הַשמש נקרא להביא את קמצא ובמקום זאת הביא את בר קמצא וישבו לסעוד באולם יוקרתי. הגיע בעל האולם אל בר קמצא וניסה לסלקו מן האולם בטענה שהוא לא אורח שלו,  הוא לא שייך לפה. התחנן בר קמצא אל בעל האולם שייחוס עליו ולא יסלקו, הבטיח לשלם לו את כל עלות המנה שאכל. סירב בעל האולם ומשכך הציע בר קמצא לשלם על 200 מנות. משלא נענה בחיוב העלה את הצעתו לכדי כל המנות באולם. שמעו זאת החכמים שנכחו באולם ואף אחד לא התערב ואמר משהו.

בעל האולם סירב באופן נחרץ. 

בר קמצא יצא, נסע ברכבו לשדה התעופה ועלה על טיסה לגרמניה להיפגש עם נבוכדנצר, מלך בבל. בפגישה הוא ממריד אותו כנגד היהודים ואומר לו שהם מרדו בו בכדי שיעניש אותם. הוא מבקש ממנו להרוג אותם.

נבוכאדנצר יוצא ומשחית את בית"ר עילית עם כל תושביה. שכנו בה אז 500 תלמודי תורה שבכל אחד מהם 500 תלמידי חכמים. התורה אומרת שכמות הדם של אותם יהודים הייתה כה גדולה עד שהגיעה לצוואר של הסוסים ה' ישמור.

וכל זאת נעשה רק בעבור אותה מנת האוכל שלא קיבל בר קמצא באולם. במקום ללכת לבית דין ולפתור את העניין הוא בחר לשחוט כל כך הרבה יהודים. טבעי שנפנה ישר אצבע מאשימה לבר קמצא שהביא מפלה וחורבן כאלו גדולים על עמ"י אך למרבה הפלא התורה לא מדברת על מעשיו, היא מדברת דווקא על הבושה שאנשים גרמו לבר קמצא, על התחושות שגרמו לו לחוש.