בצל המלחמה והכאוס: איראן ממשיכה להזרים נפט לסין

בעיצומם של שבועות מתוחים באזור המפרץ, כאשר כלי שיט מותקפים ומצר הורמוז הופך שוב לנקודת רתיחה עולמית, איראן ממשיכה לקדם בעקביות את סדר היום הכלכלי והאימפריאליסטי שלה על חשבון יציבות השוק והמערב. במקום להירתע מהאיום הצבאי ומהלחץ הבינלאומי, טהרן מנצלת את הכאוס כדי להזרים כמויות אדירות של נפט לגוש הקומוניסטי במזרח, ובראשו סין.​

מאז פרוץ סבב הלחימה הנוכחי, ב־28 בפברואר, הצליחה איראן להעביר דרך מצרי הורמוז לפחות 11.7 מיליון חביות של נפט גולמי שיועדו לסין, וכל זאת באזור שבו לפחות עשרה כלי שיט כבר הותקפו בתוך שבועיים בלבד. בזמן שהמערב מדבר על סנקציות ואיומים, בטהרן מפעילים בפועל מערך מתוחכם של הברחת אנרגיה, שהופך את המצר הרגיש לזירת משחק מסוכן שבו האייתוללות בוחנים עד כמה רחוק הם יכולים ללכת בלי לעורר תגובה נחושה.​

בלב המהלך הזה עומדות המכליות המכונות "צי רפאים" איראני: ספינות ענק שמכבות ביודעין את מערכות הניטור וה־AIS שלהן, כדי להיעלם מהמכ"מ ולהקשות על מעקב בינלאומי אחר המסלול המדויק והיעד הסופי שלהן. השיטה הזו, המכונה "החשכה", מאפשרת לאיראן לצפצף בפועל על מנגנוני הפיקוח של הקהילה הבינלאומית, ולהמשיך להזין את הכלכלה הסינית בזהב השחור, גם כאשר סביבן משתוללת מלחמה ועימות ימי מתמשך.​

במקביל, טהרן שוקדת על יצירת חלופות למעבר הישיר במצר הורמוז, מתוך הבנה שהמצר עלול להפוך בכל רגע לנקודת חנק אסטרטגית. לצורך כך הופעל מחדש מסוף הנפט בג'אסק שבמפרץ עומאן: מסוף זה נחשב אמנם פחות יעיל מהנמל המרכזי באי ח'ארג', אך הוא מאפשר לאיראן להעביר נפט ליצוא מבלי להיכנס פיזית אל המצר עצמו, וכך לעקוף חלק מהלחץ והאיום הצבאי באזור.​

בעוד מתקני הדלק של משמרות המהפכה בטהרן ובכרג' סופגים תקיפות ממוקדות, התמונה הגדולה מצביעה על מדיניות מערבית מהוססת ושברירית. המעצמות מנסות להבחין בין פגיעה בתשתיות שמשרתות את מכונת הטרור והמלחמה של המשטר האיראני לבין פגיעה בשדות הנפט עצמם, מחשש לזעזוע חריף בשוק האנרגיה העולמי ולהתייקרות דרמטית נוספת במחירים.​

התוצאה בפועל היא שוק תנודתי מאוד, שבו מחירי הנפט כבר זינקו עד לסביבות 120 דולר לחבית לפני שהתייצבו מעט, בעוד סין ממשיכה למלא מחסנים ולהיערך חודשים קדימה. במקום שהלחץ המדיני יביא לבלימת הטרור האיראני ולהחלשתו הכלכלית, נראה שהעולם החופשי מאפשר בפועל למשטר המסוכן בטהרן להמשיך ולבצר את עצמו, כשהוא מתחבר עוד ועוד לציר הסיני נגד המערב וישראל.