כיתת כוננות מול פלוגת נוחבה: התחקיר שחושף את הקרב בקיבוץ מגן

בקרב שנמשך שעות ארוכות ביום שמחת תורה בשביעי לאוקטובר הצליחה כיתת הכוננות של קיבוץ מגן לעצור כמעט לבדה פלוגת נוחבה של חמאס שניסתה להשתלט על היישוב. הקרב נמשך כשלוש שעות וחצי עד אשר כוח צה"לי ראשון הגיע לזירה. במהלך ההיתקלות חוסלו עשרה מתוך כשלושים מחבלים שהשתתפו במתקפה, אך שניים מחברי הכיתה, אבי פליישר ז"ל ואופיר ירון ז"ל, נפלו בקרב.

קיבוץ מגן שוכן באזור המכונה "הפרסה" על שם הכביש המתעקל מציר 232, ומסביבו יישובים נוספים כדוגמת ניר עוז ונירים. יישובים אלה הופקרו למעשה, משום שכוחות התגבור שזרמו בבוקר אל העוטף התרכזו בעיקר בצפונו, באזור שדרות, או נעצרו דרומה יותר ביישובי אשכול ובאופקים.

את הקרב עצמו הובילה כיתת הכוננות המקומית בראשות הרבש"ץ ברוך כהן. לוחמי הכיתה, מצוידים היטב לאחר שנים של אימונים ואיסוף ציוד, התפרסו בעמדות שנבנו מבעוד מועד. כהן עצמו נפצע קשה כאשר רכבו ספג פגיעות מטילי RPG, אך המשיך להוביל את אנשיו ולהתייצב פעמים רבות בקו האש.

לפי תחקיר צה"ל שהוצג באחרונה לתושבים, כבר בשעה 6:30 בבוקר זיהה אחד מחברי הכיתה תנועת שיירות נוחבה שנעו מכיוון חאן יונס לעבר הקיבוץ. הכוננים התמקמו בנקודה גבוהה והחלו לחלק ביניהם גזרות הגנה. מתוך שלושים המחבלים, כעשרים הצליחו לחדור אל תחומי הקיבוץ, אולם רובם נהדפו בקרבות סמוך לגדר. הקרב הסתיים רק לקראת חצות היום, ורק אז הגיע כוח צבאי ראשון לסייע.

המוצבים שהיו אמורים לספק הגנה ליישוב הותקפו אף הם בעוצמה, וחלק מהחיילים בהם נהרגו או נחטפו. אחד המוצבים הסמוכים למגן איבד באותו בוקר אחד עשר לוחמים. חלק מהמחבלים הצליחו לסגת חזרה לשכונות המזרחיות של חאן יונס, מרחק של כארבעה קילומטרים בלבד מהקיבוץ. התחקיר הצה"לי קבע כי המחבלים הגיעו מצוידים היטב, נשמעו להוראות פיקוד מסודרות, והפעילו אמצעי קשר ויכולות פינוי. בסך הכול עברו באזור מגן באותו יום כ־150 מחבלים שעשו דרכם ליישובים נוספים בעוטף.

לאחר הצגת התחקיר, פרסמה הנהגת הקיבוץ הודעה רשמית שבה הודתה לצבא על עבודת התחקור ועל ההתייצבות מול התושבים. בהודעה הודגש כי חברי הקיבוץ נאלצו להתמודד לבדם מול גל הטרור, וכי באומץ ליבם מנעו טבח כבד וחטיפות נוספות. עוד נכתב כי הקהילה מרכינה ראש לזכר אבי פליישר ואופיר ירון, ומתחייבת לעטוף את משפחותיהם ולחזקן.

תושבי מגן ציינו כי יום זה מהווה עדות לערבות ההדדית ולכוח הקהילתי שממשיך ללוות אותם גם בתקופת הפינוי והחזרה הביתה. בהודעה נאמר כי מגן היא חלק בלתי נפרד מקהילת העוטף, ושהשיקום של היישוב ושל האזור כולו כרוך זה בזה. בהודעה נכתב: "אנו נמשיך לעמוד איתן על גבול הארץ", נמסר, "ולתרום לשיקום חבל העוטף מתוך אמונה עמוקה שזהו ביתנו. מתוך הכאב אנו בוחרים לצמוח, לבחור בחיים".