צבי יחזקאלי: "איראן מסוכנת אבל זו לא הסכנה הכי קרובה לישראל"

ערב מתוח בישראל. במוקד - איראן. שאלת הגרעין האיראני מרחפת באוויר כמו ענן כבד, ורבים שואלים: האם ישראל תתקוף? מתי? איך זה ייראה? אבל מי שבא לשיחה הזו עם יהונתן דדון הוא לא עוד פרשן. צבי יחזקאלי, מומחה לענייני ערבים, מתייצב מול המצלמה של ערוץ 2000 בלי כפפות. חד, ישיר, בוטה - ובעיקר מדויק.

"האיום מאיראן קיים," הוא פותח, "ואני גם מסכים שבחלקו הוא איום קיומי, כל עוד יש להם גרעין. יש להם גרעין? סביר להניח שהם לצד לסגור את העניין. תתייחס כאילו יש להם." זו הצהרה שלא מותירה מקום לאשליות - בעיניו, הזמן לדיבורים נגמר. "זה גם כישלון של המערב, ללכת לשיחות, לזה. וגם של ישראל, שהייתה יכולה לעשות, הרבה פעמים, לתקוף."

יחזקאלי מזכיר פעולה שהתרחשה כמעט מתחת לרדאר: חיסול הכור הסורי ב־2007. "שים לב, לאסד הייתה פצצה שביום חוסלה, בלילה אחד. לפני שנסענו לראש השנה, בין 7 ל-8 בספטמבר 2007. בלילה אחד הורדנו את הפצצה." הוא מציין את ההנהגה שהובילה אז את ישראל - "אולמרט. יותר אמיץ מנתניהו." ולמרות שלדבריו יש לאולמרט חסרונות - הוא עדיין נותן לו קרדיט: "בוא נגיד, תשמע, הוא יש לו את העניינים שלו עם המידות שלו, עם מה שהוא חושב היום, עם זה שהוא ישב בכלא, בסדר. אבל לקבל החלטה, הבן אדם יודע. הוא חיסל את מורנייה."

האם נצא למתקפה? "חייבים לתקוף באיראן", אומר יחזקאלי. "ומה התוצאה? מה בסוף? אנחנו נתקוף או לא נתקוף? בסוף לא יהיו להם מתקנים גרעיניים, והמשטר הזה צריך ליפול. חייב. כל עוד יש משטר האייתוללות באיראן, אתה תקבל פה טרור בכל צורה כזו או אחרת."

כשדדון שואל האם כל זה מתקשר לרובד רוחני - לנבואות, משיח, אחרית הימים - התשובה של יחזקאלי דווקא צנועה, אבל מלאה באמונה: "אני לא כזה מלומד, אבל אני יודע לדווח על דברים שאנשים יגידו לי: 'אה, זה כתוב'. אני מאמין שהכול כתוב. אני לא צריך לראות את זה. אני מדווח את זה. ברור לי שהכול כתוב, ברור לי שהכול פה מושגח, ברור לי שהכול הולך לאותו כיוון."

אבל צבי לא עוצר באיראן. "האיום של איראן הוא קיומי, אבל יש איום קיומי יותר גדול מאיראן - הפלסטינים. אנחנו ביהודה ושומרון, אחי. מה, אתה חושב שפה אין נוח'בות? פה לא היו רוצים להיכנס ולעשות בארי לילדים שלי?" כשדדון שואל למה הם לא פעלו בעצמם ב־7 באוקטובר, התשובה חדה: "אה, אתה רואה? זה... בשכונה, בשבט, הערבי מסתכל. הוא ראה את חמאס קופץ. ברגע שהוא זיהה חולשה שלך, הוא היה קופץ. זוכר שומר חומות? הם זיהו את הרפיסות שלנו וקפצו. פה הם הבינו שנשברו כללי המשחק וישראל השתגעה. למה? לא מזה שישראל הגיבה. מהטבח שעשו חמאס, אמרו: 'ישראל על זה לא תוותר'. אתה יודע מה היה פה? היה פה דממה בכבישים, הם לא הוציאו את הראש."

בנקודה הזו יחזקאלי מתקומם נגד גישת המערכת הביטחונית. "ואז מה? באו כל... אלוף פיקוד והמח"ט, 'זה מרקם חיים, ניתן להם מסיק, ניתן להם פה'. ההוא מה קלט? אפשר. טרור הוא תוצאה של אפשור. כשאתה נותן למישהו לעבור, אתה עושה את זה בנחמדות, הוא רואה את זה חולשה. בשכונה שלנו מי שנותן ולא מבקש תמורה הוא חלש."

והוא לא שוכח את השכנים ממזרח. "אתה נותן מים לירדן בחינם, ובירדן נפתחות מסעדות שקוראים להן 7 באוקטובר. פראייר. למה? אסור שיהיו מסעדות שהשם שלהן 7 באוקטובר. זה מים שלנו."

ואז מגיעה האזהרה הגדולה של הראיון: "אפרופו מצרים, עליהם לא דיברנו, ואני חושב שזה האיום הבא. ברור. בהסכם שלום, זוכר? רגע, שוב מערכת הביטחון עיוורת מול המציאות שאזרחים תמימים רואים. לימדו אותנו להחזיק מהם, אבל אני אומר לך, אחי, הם לא רואים נכון. לא בגלל שהם אנשים לא טובים, לא בגלל שהם זדוניים, לא בגלל שהם טיפשים. הם אינטליגנטים, הם חכמים, הם רואים, אבל לא מסתכלים נכון. לא מסתכלים לכיוון הנכון. מסתכלים הפוך, הפוך."

"אתה יודע מה ראיתי הבוקר? אני אראה לך בטלפון שלי - מילואימניק שלח לי תמונה מגבול מצרים. איך הבדואים עושים שם הברחות. יושבים לך עם רחפנים, מביאים נשק וסמים. אחי, אנחנו נרדמים."

וכשדדון מבקש תרחיש, רגע לפני שהכול קורה - יחזקאלי לא מהסס: "במצרים? אני חושב שעוד לפני שהם יפעילו את הכוח, אנחנו צריכים להבהיר שאנחנו קולטים מה קורה. יש רגעים בשכונה שאתה בא לשכן שלך ואומר לו 'קלטתי אותך'. אתה מכיר את זה, ילד שהוא מסתכל אם אבא שלו קולט אותו, ואבא שלו עושה לו מבט ש'קלטתי אותך 100'. הילד מפסיק. תפיסת העולם שלהם זה להפתיע אותך שאתה לא תקלוט, כי אם תקלוט אז אתה תתאפס."

"עם מצרים חייבת להיות הבהרה, וחייבת להיות יציאה של הדיביזיות שלהם מסיני. אם סיני לא חוזרת להיות מפורזת כמו בהסכם השלום, אנחנו צריכים לקחת בחשבון שהסכם השלום הזה יבוטל. הם לא רואים בנו כצד לשלום, הם רואים בנו איוב. אז ודאי להיערך לזה, וגם להיערך על סוריה. מה אתה חושב? אל-ג'ולאני הנחמד הזה, יום אחד הם יבואו לגבול שלך. מלחמות לא הפסיקו אף פעם במזרח התיכון."

אבל גם שיתוף פעולה עם אויבים, לפעמים נראה מבפנים לגיטימי. צבי מזהיר: "תשמע, אבל על פי דיווחים זרים, אל-ג'ולאני הזה ומערכת הביטחון שלנו... ראיתי מלא רומנים כאלה עם צד"ל, עם הפלנגות, עם הפת"ח, אפילו עם חמאס. גם אנחנו גידלנו את חמאס. אל תסמוך אף פעם על בריתות עם כאלה."

ומכאן הוא עובר לתפיסה העמוקה ביותר במזרח התיכון - זו של הנגד. "יש פתגם בערבית שלומד אותו כל מסתערב: 'אני ואחי נגד בן דודי, אני ובן דודי נגד השכן, אני והשכן נגד הזר'. אני גרתי בתוך חברון בתור ערבי. כל היום נגד. אח נגד אחיו, אח נגד אבא, אבא נגד דוד, דוד נגד... כולם נגד כולם. איך מפעילים את כל המקורות בשב"כ? מהנגד הזה."

הוא מסביר: "אני ואחי נגד בן דודי - מה זה אומר? מה הפשט? אתה כל הזמן נגד. כל הזמן יש מלחמה בבית ערבי. כל הזמן יש מלחמה על שליטה, על כוח, על משאבים, על תשומת לב. אין יום שהמזרח התיכון יהיה בסבבה. מזרח תיכון מאז הבשורה של מוחמד, ואפילו עוד לפני, נלחמו שבטים ביניהם על מחיה, על מים, על כסף, על שליטה. זו השכונה שלנו, אח שלי."

בפרקים הבאים צבי יחזקאלי ייקח את הצופים למסעו האישי בדרך אל האמת - כולל הרגע שבו ניסו להתנקש בחייו, והמאבטח שרצה לעזוב ברגע האמת. "רבנו אומר: אם הגעת לעולם הזה ויצא לך דיבור אחד של אמת - דייך."