הבן נרצח במחנה, שנים אחר כך אחיו נדרש להציל חיים, ומה פסק הרב קנייבסקי?

הרב יהונתן ענבה בפינתו השבועית 'פרשה בדקה', מביא סיפור מצמרר ומעורר השראה, המלמד אותנו שיעור לחיים על כוחו של חסד, על השגחה פרטית ועל הסכנה הגדולה הטמונה בחושך שבין אדם לחברו.

הסיפור מתחיל לפני מספר שנים, כאשר ארגון "עזר מציון" יצא במבצע ארצי נרחב להקמת מאגר מח עצם. המודעות שפורסמו בכל פינה קראו לציבור לבוא ולהתנדב כדי להציל חיים. יהודי אחד, בעל לב רחב, החליט להיענות לקריאה והצטרף למאגר. לאחר תקופה, הגיעה הבשורה המיוחלת: הוא נמצא מתאים לחולה שזקוק בדחיפות לתרומה שתציל את חייו. הבן הנרגש סיפר לאביו על הזכות הגדולה שנפלה בחלקו, אך תגובת האב הייתה רחוקה מלהיות מעודדת.

האב, ניצול שואה שחווה על בשרו את זוועות המלחמה, ביקש לדעת במי מדובר. הוא חשש שישנם אנשים מסוימים בעולם שאינם ראויים לחסד כזה. כאשר שמע את שם המשפחה של החולה ואת שם אביו, בנימין, הוא נרעד כולו. "על גופתי המתה", הכריז האב בנחרצות, "אתה לא תציל את האדם הזה". הוא הסביר לבנו המזועזע כי באותם ימים אפלים במחנות, אותו בנימין שימש כקאפו ומפקד מטעם הנאצים. יום אחד, לנגד עיניו של האב, גרר אותו קאפו את בנו הקטן של האב, ירה שני כדורים באוויר או לעברו, ומאז אותו ילד נעלם ולא נראה עוד. הכאב והשנאה כלפי מי שנתפס בעיניו כרוצח בנו היו עצומים.

בצר להם, פנו בני המשפחה אל מעונו של שר התורה, הרב חיים קנייבסקי זצ"ל, כדי לקבל הכרעה הלכתית ומוסרית. הרב הקשיב לסיפור הכואב בקשב רב וענה לבן במילים קצרות ומלאות אמונה: "אתה תעשה את מה שמוטל עליך ותציל חיים, ותן לקדוש ברוך הוא לנהל את העולם שלו".

רגעים ספורים לפני תחילת ההליך הרפואי, ביקש האב המיוסר לפגוש את אותו קאפו לשעבר. הוא לא עצר ברוחו והטיח בו האשמות קשות, כינה אותו נאצי, רוצח וחצוף, ופרק את כל הזעם שהצטבר בלבו במשך עשרות שנים. לאחר שהרוחות נרגעו מעט, פנה אליו אותו אדם זקן ואמר מילים ששינו את הכל: "אני רוצה לספר לך מה באמת קרה שם במחנה. אכן גררתי את ילדך, אך יריתי שני כדורים באוויר כדי להטעות את הנאצים ולהציל את חייו". הוא המשיך וסיפר כי גידל את הילד במסירות כל השנים הללו, והנתרם השוכב בחדר הסמוך וזקוק למח העצם הוא למעשה בנך שלך. "אם לא תאפשר את התרומה כעת", אמר האיש, "אתה תהיה זה שרוצח את בנך".

הסיפור הזה הוא התמצית של מכת חושך. בתיאור מכת חושך נאמר: "ולא ראו איש את אחיו". החושך הגדול ביותר הוא המצב שבו אדם לא מסוגל לראות את הזולת, לא מסוגל להבחין באחיו. בגלל החושך הזה והעיוורון הרוחני, שמונים אחוזים מעם ישראל לא שרדו ומתו במצרים. הגיע הזמן שנפקח את העיניים ונראה זה את זה. עלינו להושיט יד, לעזור אחד לשני ולחזור להיות אחים מאוחדים. רק דרך האחדות והראייה האמיתית של הזולת, נזכה שהקדוש ברוך הוא יברך את עמו ישראל בשלום. אמן.