הוא השאיר פתק אחרי שפגע ברכב – אבל לא דמיין לאן זה יוביל

בעיצומם של ימים מתוחים, כשהחברה בישראל נראית לעיתים קרועה לשניים, כשכל אחד חושד בשני וכל מחלוקת עלולה להתלקח – לפעמים דווקא סיפור קטן, פשוט ואנושי, מצליח להזכיר לכולנו מי אנחנו באמת. כזה הוא הסיפור שהביא הרב אלון ענבה, בסרטון קצר שהפך לויראלי, וסחט דמעות גם מהלבבות הכי קשוחים.

ערב חג הפסח, יוסי, יהודי פשוט, עולה לרכבו כדי לצאת לערוך קניות לחג. המצב הכלכלי שלו רחוק מלהיות פשוט. הוא מנסה להספיק, להיערך, לשמח את המשפחה – ובטעות, בלי לשים לב, נותן מכה לרכב שחונה בצד הדרך. לא נזק גדול, אבל נזק. יוסי, במקום להיעלם כמו לא מעט אחרים שהיו בורחים מהזירה, עוצר בצד, מוציא פתק מכיסו, כותב עליו את פרטיו, משאיר אותו על השמשה ומוסיף גם בקשת סליחה. בלבו, תפילה חרישית: רק שלא יתבעו, רק שיעבור החג בשלום.

למחרת בבוקר, יוסי מקבל שיחת טלפון. מהעבר השני של הקו נשמע קול גבר: "שלום, אתה יוסי? אתה פגעת לי בטמבון של האוטו?" יוסי ממהר להתנצל, מנסה להסביר. אך השאלה הבאה מפתיעה אותו לחלוטין: "תגיד לי, אחי... איך אתה עושה פסח?"

יוסי נבוך. "מה זאת אומרת?" הוא שואל. והקול ממשיך: "תשמע, הדף שהשארת – זה לא רק פרטים. זה גם צילום של חשבון בנק שלך. ראיתי שאתה במינוס של 3,000 דולר. איך אתה מתכוון בכלל לקנות לחג?" לפני שהוא מספיק להשיב, האיש מודיע: "אל תענה לי. אני עושה לך עכשיו העברה של 5,000 דולר. שיהיה לך פסח כשר ושמח."

יוסי המום. הוא לא מבין. הוא הרי זה שפגע. הוא זה שאמור לשלם. "אבל אני עשיתי לך נזק," הוא אומר. "נכון," משיב האיש בקול שקט, "אבל אתה אח שלי. ואתה צריך אותי עכשיו. לא משאירים אח בצרה."

הרב ענבה, שמספר את הסיפור הזה, עוצר לרגע כדי להבהיר: בתורה כתוב "עין תחת עין, שן תחת שן" – אדם שפוגע בזולתו חייב לשלם על הנזק. אבל היהדות לא נעצרת שם. יש בה משהו עמוק יותר, מרומם יותר, קוראים לזה "לפנים משורת הדין" – היכולת להתעלות מעל המובן מאליו, לפעול לא מתוך חובה יבשה אלא מתוך לב, חמלה, הבנה. זו הגדולה האמיתית של האדם.

המסר ברור: בימים כאלה, כשהחברה משוסעת וכל ויכוח הופך למלחמה, הסיפור הזה הוא תזכורת. לא תמיד חייבים להילחם. לא תמיד צריך להשיב מכה במכה. לפעמים דווקא חמלה, אכפתיות ומבט אחד נקי יכולים לחולל שינוי גדול. הרב ענבה מסכם בפשטות: אם אנחנו רוצים באמת להיות עם אחד, אם אנחנו רוצים לחיות כאן ביחד, חייבים ללמוד גם לוותר, גם לעצור רגע, גם להושיט יד. כי יהודי אמיתי לא שואל רק מה מגיע לו – אלא גם מה הוא יכול לתת.

ולפעמים, מתברר, גם מכה ברכב יכולה להוליד מתנה של אהבה.