הנני להשיב על אודות שאלתו האם מברכים על רוחות חזקות במיוחד שנשבו בזעף, ואם כן, איזו ברכה?

על רוחות חזקות במיוחד, שנשבו בזעף, כלומר, בסערה, מברכים ״ברוך אתה ה׳ אלוקינו מלך העולם, עושה מעשה בראשית״. ומה שלא ראינו שנהגו לברך על רוחות חזקות הוא מפני שלא הכול בקיאים לדעת ולהבין מה נחשב לרוח חזקה.

הדין מופיע בהלכות ברכות לרבנו הרמב״ם והביאו מרן ב"שולחן ערוך". מקורו בגמרא, במסכת ברכות (דף נט, ע"א): "ועל הרוחות אומר 'ברוך שכוחו וגבורתו מלא עולם'. מאי רוחות? [מהן ה״רוחות״?] אמר אביי: זעפא [סערה]".

וב"משנה ברורה" כתב: אם הרוחות נשבו שלא בזעף אך הן רוח גדולה, מברך ״עושה מעשה בראשית״. וכך כתב המגן אברהם בשם התוספות, וכן כתבו ה"אליה רבה" בשם ה"רוקח", ה"מרדכי" וה"אגודה". ואי אפשר לברך ״שכוחו וגבורתו״ כשהרוח אינה בזעף גדול.

וטוב לברך תמיד על רוח סערה שאינה שכיחה רק ברכת ״עושה מעשה בראשית״, ובכך בוודאי יוצאים ידי חובה מכל צד כי אין אנו בקיאים כל כך מהו ״זעף״. וה"מגן אברהם" העתיק ש״זעף״ הוא רוח הנשמעת בכל העולם, וב"תוספות יום טוב" הובא בשם רש״י שהכוונה לרוחות שנראות או נשמעות מרחוק, ומשמע שבכך לבד די. עד כאן דברי ה"משנה ברורה".

ומרן החיד״א, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, בספרו "ברכי יוסף", הביא מזקנו בשם תוספות הרא״ש, שאף על פי ששנינו שעל הרוחות אומרים ״שכוחו וגבורתו״, בתלמוד הירושלמי נאמר שזה דווקא כשהן באות בזעם, אבל כשהן באות בנחת אומרים ״ברוך עושה מעשה בראשית״. וכתב שכך הכריע גם מהר״ם בן חביב בתשובה.

וב"אליה רבה" הביא מפירוש המשניות של הרמב״ם שכתב: ״ורוחות, כלומר הסערות הגדולות הנושבות שאינן מצויות תמיד״. ומשמע שכל רוח שאינה מצויה תמיד מברכים עליה, וזה מה שנקרא ״בזעף״. ועיין בספר "מקור חיים" לרב בעל "חוות יאיר" מה שכתב בעניין זה.

וכיום לא ראינו שמברכים על הרוחות ברכת ״עושה מעשה בראשית״, ושמא מפני שאין אנו בקיאים מה נקרא ״רוחות חזקות" - האם די בכך שהרוח מעיפה חפצים, או שצריך דבר היוצא מגדר הרגיל ושאינו מצוי.

ועל כל פנים, המברכים ברכה זו כשיש רוח חזקה המעיפה חפצים בוודאי עושים כדין התלמוד והפוסקים, ואין מזניחים אותם.