האם בכל סעודה צריך לומר דברי תורה, והאם יש הבדל בין סעודה רגילה לסעודת מצווה או לסעודת שבת? מרן הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א מתייחס לסוגיה ומבאר את דברי הפוסקים בעניין, תוך הדגשת החשיבות של לימוד התורה סביב שולחן השבת. האם מדובר בחובה או בהנהגה טובה בלבד? להלן דבריו המלאים:

וכבר התבאר בספר ילקוט יוסף (שבת כרך א' חלק שלישי עמ' תתנג), שטוב לומר דברי תורה לבני ביתו בסעודת שבת בענייני פרשת השבוע. והטוב ביותר שילמדו על השולחן הלכות שבת בכל סעודה, מלבד זמירות השבת.

אמנם, אף אם אין אומרים דברי תורה בסעודות השבת, לא נחשב כאוכל מזבחי מתים, ונכון שילמד בליל שבת ד' פרקים ראשונים של משניות שבת. ואף בימי החול יש לומר דבר תורה על שולחנו, שכל שולחן שאין עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים, וכמבואר בפ"ג דאבות.

ובריקאנטי (דברים ח, י) כתב: "עוד אמרו רבותינו ז"ל, עשרה דברים הנוהגים תוך הסעודה, ובכולם יש טעם נעלם, כמו שהשיבו בישיבה של מעלה, כך אמרו במדרש רות ואלו הם, האחד לתקן השולחן על מזונו שאוכל וכו', והתשיעית, להיות על שולחנו דברי תורה, שכן אמרו רז"ל שולחן שאין בו דברי תורה האוכל ממנו כאילו אוכל מזבחי מתים. והעניין הוא, כי הקב"ה חולק מזונות לכל בריה ביום ובלילה, לעליונים ולתחתונים, והברכה נשפעת לנבראים כולם מן השכינה, שנאמר [משלי לא, טו] "ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחוק לנערותיה", הנאמר על אשת חיל. וכל העניין הנאמר לפי סדר א"ב יש בו רמז עליה, שנאמר [קהלת א, ז] "כל הנחלים הולכים אל הים". וכמו שמלאכי השרת אומרים שירה לפני הקב"ה כשהם ניזונים מזיו השכינה, כן ישראל צריכים להודות לפני הקב"ה ולעסוק בדברי תורה בשעת אכילתם".

ולכאורה כל זה בסעודת הרשות, אבל בסעודת מצווה אין צריך שיאמר דברי תורה, אחר שכל הסעודה היא לשם מצווה. ולפי זה, בסעודות שבת אין חיוב לומר דברי תורה.

והביא מספר דברי תורה ח"ה (אות נד) שכתב, שבסעודת מצוה אין צריך לומר דברי תורה. ולכן הרבה צדיקים אין אומרים דברי תורה על השולחן בשבת. וגם הצדיקים שאומרים הוא משום דהוי עונג שבת. ומטעם זה נהגו בחתן תלמיד חכם המדבר דברי תורה שמפסיקים אותו, לומר שאין צריך לומר דברי תורה.

ועל כל פנים, בוודאי שיש ענין לומר דברי תורה לבני ביתו בליל שבת, כי לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא כדי שיעסקו בהם בתורה.

וכן מבואר בבן איש חי (פר' וירא אות ב'), דטוב שילמדו על השולחן בליל שבת ארבעה פרקים ראשונים של משנה דשבת, והשאר יגמור ביום. ואם קשה עליו הלימוד בליל שבת, ילמד לפחות פרק אחד.