לחם הוא מוצר בסיסי כמעט בכל בית. אבל מה עושים כשפותחים את השקית ומגלים עובש רק על פרוסה אחת? מומחי בטיחות מזון מזהירים כי לא מספיק להוציא את הפרוסה הנגועה. במקרה כזה יש להשליך את הכיכר כולה.
לדברי ד"ר ג'יל רוברטס, מומחית לבטיחות מזון מאוניברסיטת בפלורידה, כתמים שעירים בגווני ירוק, כחול, לבן או שחור הם סימן ברור להתפתחות עובש.
הסיבה שלא כדאי פשוט לחתוך את האזור הנגוע היא שהעובש עלול להתפשט בתוך הלחם גם למקומות שאינם נראים לעין.
"עובש גדל בסיבים זעירים הנקראים היפות, שיכולים לחדור מעבר לכתם הנראה לעין", מסבירה ד"ר אביגיל סניידר מאוניברסיטת קורנל. לדבריה, זו הסיבה שההמלצה היא להשליך לחם עם עובש כולו.
ומה אם הלחם פשוט התייבש?
כאן התמונה שונה. לחם שהפך יבש, קשה או מתפורר אינו בהכרח מקולקל. כל עוד אין עליו סימני עובש, ההתיישנות היא בעיקר עניין של איכות ולא בהכרח של בטיחות.
גם התאריך המודפס על האריזה אינו מספר את כל הסיפור. לחם עלול לפתח עובש עוד לפני התאריך אם נשמר בתנאי חום ולחות, ומנגד עשוי להישאר תקין גם לאחריו אם אוחסן כראוי.
"הדבר הגרוע ביותר שיכול לקרות ללחם הוא לחות, מכיוון שהיא מאיצה את צמיחת המיקרואורגניזמים", מסבירה רוברטס.
אז איך שומרים עליו לאורך זמן?
לחם שנשמר בטמפרטורת החדר כדאי להרחיק מחום ומשמש ישירה. אם לא מתכוונים לסיים אותו בזמן הקרוב, ניתן לשמור אותו במקרר, ואילו לאחסון ממושך יותר מומלץ להקפיא.
לדברי המומחים, פטריות אינן מתרבות במקפיא, ולכן הקפאה יכולה להאריך משמעותית את חיי הלחם. עם זאת, גם איכות הלחם הקפוא נפגעת עם הזמן.
ויש גם הבדל בין סוגי הלחמים: לחם ארוז מכיל בדרך כלל יותר חומרים משמרים ולכן עשוי להחזיק מעמד זמן רב יותר. לחם ביתי או כזה שנקנה במאפייה נוטה להתקלקל מהר יותר ולכן כדאי לאכול אותו מוקדם יותר, לקרר או להקפיא.
השורה התחתונה פשוטה: לחם שהתייבש בלבד לא חייב להגיע לפח, אבל אם הופיע עליו עובש, אפילו במקום קטן, לא כדאי לנסות להציל את שאר הכיכר.
