כלא סן פדרו, השוכן בעיר לה פאס שבבוליביה, נחשב לאחד מבתי הסוהר החריגים בעולם. הסוהרים מוצבים בעיקר מחוץ למתחם, בעוד שהאסירים מנהלים בתוכו מערכת עצמאית הכוללת מגורים, מסחר, הנהגה מקומית וכללים פנימיים.
סיפורו של המקום זכה לפרסום עולמי בעקבות הספר "Marching Powder" מאת ראסטי יאנג, המתאר את אורח החיים יוצא הדופן שהתפתח בין חומות הכלא.
בשנת 1996 נעצר תומאס מקפאדן, אזרח בריטי טנזני, בנמל התעופה. לאחר שהורשע ונשלח לסן פדרו, הוא גילה כי מדובר במערכת שונה לחלוטין מזו הנהוגה בבתי כלא רגילים.
מקפאדן למד במהירות כיצד מתנהל המקום והחל לערוך סיורים לתרמילאים זרים שביקשו להיכנס אל הכלא. באחד הסיורים הוא פגש את ראסטי יאנג, תרמילאי מאוסטרליה. לאחר שהעביר תשלום לסוהרים, התאפשר ליאנג להתגורר עמו בתא במשך כמה חודשים ולתעד מקרוב את הנעשה במתחם. החוויות שאסף פורסמו בהמשך בספר שהפך לרב מכר עולמי.
אחת התופעות החריגות בסן פדרו היא שיטת המגורים. הנהלת הכלא אינה מקצה תאים לאסירים, וכל אחד מהם נדרש לקנות או לשכור את מקום מגוריו מאסיר אחר או מ"ראש העיר" של הכלא.
תא פשוט ומוזנח עשוי לעלות כמה מאות דולרים. לעומתו, תא מאובזר הכולל מטבח פרטי, טלוויזיה בכבלים ואפילו ג'קוזי עשוי להימכר באלפי דולרים. אסירים שאין ברשותם כסף נאלצים לישון בשטחים הפתוחים של המתחם, כשהם חשופים גם לגשם.
לצד האסירים מתגוררים בכלא מאות מבני משפחותיהם. הם בוחרים לחיות עמם במתחם בשל הקושי להתפרנס מחוץ לכלא ללא בן המשפחה. הילדים יוצאים מדי בוקר לבתי ספר רגילים ברחבי לה פאס, ובשעות הערב שבים אל משפחותיהם בכלא.
בתוך סן פדרו פועלים חנויות, מספרות, מסעדות, דוכני מזון, וכולם מנוהלים בידי האסירים.
השוטרים והסוהרים הבוליביאנים שומרים בעיקר על היקפו החיצוני של המבנה כדי למנוע בריחות. בתוך החומות האסירים בוחרים נציגים ומנהלים "מועצת עיר", האחראית גם על אכיפת הכללים המקומיים.
אסירים המבצעים עבירות חמורות בתוך המתחם נשפטים בידי אסירים אחרים. במקרים קיצוניים מופעלת כלפיהם אלימות קשה, ולעיתים הענישה מסתיימת במותם בבריכת הכלא.
אחד האסירים הידועים שהוחזקו בסן פדרו היה פושע המלחמה הנאצי קלאוס ברבי, שנודע בכינוי "הקצב מליון". ברבי היה קצין אס אס בכיר וראש הגסטפו בעיר ליון שבצרפת הכבושה. במסגרת תפקידו היה אחראי לעינויים ולרציחתם של אלפי בני אדם, וכן לגירוש ילדי איזיו למחנות ההשמדה.
לאחר מלחמת העולם השנייה הצליח ברבי להימלט לדרום אמריקה בעזרת רשתות הברחה ובסיוע ראשוני של המודיעין האמריקאי. הוא התיישב בבוליביה וחי תחת הזהות הבדויה קלאוס אלטמן.
במהלך שנות השבעים והשמונים הצליחו ציידי הנאצים סרז' וביאטה קלרספלד לחשוף את זהותו האמיתית ולפעול להסגרתו. בשנת 1983, לאחר שבוליביה שבה למשטר דמוקרטי, הורה הנשיא החדש לעצור אותו.
לפני הסגרתו לצרפת הוחזק ברבי לתקופה קצרה בכלא סן פדרו. הוא נשמר תחת אבטחה מחמירה יחסית, שנועדה למנוע את בריחתו או ניסיון להתנקש בחייו.
בפברואר 1983 הועלה ברבי על מטוס והוסגר לצרפת. הוא הועמד לדין בליון בגין פשעים נגד האנושות, הורשע בשנת 1987 ונידון למאסר עולם. בשנת 1991 מת מסרטן בכלא בצרפת.
