ח'אלד עבד אל והאב נולד בשנת 1911 למשפחה תוניסאית עשירה ומכובדת. אביו היה היסטוריון וסופר ידוע, והוא עצמו זכה להשכלה רחבה ולמד כמה שפות.
בנובמבר 1942 השתנו החיים בתוניסיה באחת, כאשר כוחות גרמניים ואיטלקיים כבשו את המדינה. באותה עת התגורר עבד אל והאב בעיר החוף מהדיה. בזכות השכלתו וידיעת השפות, הוא שימש כמתווך בין התושבים המקומיים לבין השלטונות הגרמניים.
עבד אל והאב ניצל את מעמדו כדי להתקרב לקצינים הגרמנים. הוא אירח אותם לעיתים קרובות למפגשים ולארוחות, וכך הצליח לשמוע מידע שלא היה מגיע לידיעת התושבים.
באחד הימים שמע מקצין גרמני ששתה לשוכרה כי הצבא הנאצי מתכנן לעצור את אודט בוכריס, יהודייה תושבת מהדיה, כדי לקחת אותה כמשרתת.
עבד אל והאב הבין שאין זמן לאבד. באישון לילה הוא פינה מבתיהן את משפחת בוכריס ואת משפחת אוזן, בסך הכול 24 בני אדם, בהם נשים וילדים. את כולם העביר בחשאי אל החווה החקלאית המבודדת של משפחתו בטולאב, מחוץ לעיר.
במשך כארבעה חודשים הסתתרו שתי המשפחות בחווה. עבד אל והאב דאג לכל מחסורן, סיפק להן מזון והעניק להן הגנה. כדי למנוע חשדות, הוא אף המשיך לארח בחווה קצינים גרמנים, בזמן שהמשפחות היהודיות הסתתרו במקום.
הן נשארו בחווה עד לסיום הכיבוש הנאצי בתוניסיה באפריל 1943.
סיפור ההצלה נותר כמעט לא מוכר במשך שנים ארוכות. עבד אל והאב הלך לעולמו בשנת 1997, ורק לאחר מותו זכו מעשיו לחשיפה רחבה, בעיקר בזכות מחקרו של ההיסטוריון האמריקאי רוברט סטלוף.
בקשה רשמית הוגשה ליד ושם להכיר בו כחסיד אומות העולם. אילו התקבלה, היה עבד אל והאב הופך לערבי המוסלמי הראשון הזוכה בתואר. אולם הוועדה לציון חסידי אומות העולם החליטה לדחות את הבקשה.
בנימוקי ההחלטה הוסבר כי אף שמעשיו היו אציליים ואמיצים, הם לא עמדו בתנאים המחמירים לקבלת התואר. הגרמנים לא אסרו באותה עת על הלנת יהודים בתוניסיה, ולא נמצא כי עבד אל והאב עמד בפני סכנת חיים מיידית או בפני "המבחן האולטימטיבי" של הוצאה להורג.
למרות ההחלטה, סיפורו ממשיך להיות מונצח ומפורסם בידי יד ושם ובמוסדות ברחבי העולם, כדוגמה יוצאת דופן לאנושיות ולאומץ לב בתקופה אפלה.
