הוא חשב שזה ממתק: המצווה הפשוטה שהצילה ילד מאסון

כל אבא ואמא מלמדים את ילדיהם מגיל צעיר לומר תודה. אבל יהודי לא לומד רק לומר תודה לבני אדם אלא גם ובעיקר לבורא עולם, הזן ומפרנס לכל. איך בעצם אומרים תודה לה'? באמצעות הברכה. לפני שאוכלים ממתק, שוקולד או אפילו סוכרייה קטנה ופשוטה, עוצרים לרגע קט, מתבוננים במאכל ואומרים בכוונה: “ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו”. הברכה איננה רק נוסח קבוע שנאמר במלמול שגרתי. היא כלי חינוכי עצמתי שמחנך את האדם לעצור, לחשוב ולהתבונן היטב לפני האכילה.

משפחה אחת יצאה לערוך קנייה גדולה בסופרמרקט המקומי. זה היה יום עמוס במיוחד של סידורים והשלמות נדרשות לבית, עם עגלות מלאות במוצרים רבים מסוגים שונים, וכל אחד מבני המשפחה היה עסוק בבחירה ובארגון המצרכים. האבא והאמא היו טרודים בריצות בין המדפים והמעברים, יחד עם שאר הילדים שהיו סביבם. האווירה הייתה עמוסה ורועשת של קנייה משפחתית גדולה, והילד הקטן ישב בעגלה בשקט מופתי. תוך כדי התנועה בין המדפים הבחין הילד בשקית צבעונית ומסקרנת שהוכנסה לעגלה, והוא שמח בה מאוד.

כשחזרו סוף סוף הביתה, מיהר הילד להוציא את השקית המדוברת מתוך ערמת שקיות הקניות הגדולה. בעיניו התמימות זה נראה כמו משהו מתוק וטעים במיוחד. הוא לקח את השקית בבטחה ורץ לחדרו בשמחה רבה, כדי לברך על המאכל ולאכול אותו בנחת.

ואז, לפתע, חזר לאמו כשהשקית עדיין סגורה בידו. האמא הסתכלה עליו בפליאה ואמרה: "למה לא פתחת את השקית ואכלת?"

והילד ענה לה ברצינות מפתיעה: "כי חיפשתי ולא מצאתי על זה חותמת כשרות שאני מכיר, אז אסור לי לפתוח ולברך".

האמא לקחה מיד את השקית מידיו, הסתכלה שוב על הכיתוב הזעיר ולא האמינה למראה עיניה. זה כלל לא היה ממתק. אלו היו כדורי רעל מסוכנים נגד עש.

לרגע השתררה דממה מוחלטת בבית. האמא חיבקה את בנה הקטן בחוזקה וליבה רעד מפחד ומתוך הודיה עמוקה. בלחש פשוט ודומע היא אמרה: "תודה לה’". ואז הוסיפה בהתרגשות: "ריבונו של עולם, כמה חינוך למצוות בדרך התורה יכול להציל חיים באופן מוחשי ויומיומי".

צריך להיזהר תמיד לא רק במה שמוציאים מהפה, אלא גם במה שמכניסים לפה. חינוך אמיתי בדרך התורה וההלכה שומר עלינו ומציל חיים.