הוא גילה שהמלמד של בנו טועה - אבל התגובה שלו הותירה את כולם פעורי פה

כדי לעמוד באתגר הגדול של להיות גדול בתורה, הדבר דורש עמל עצום והקדשת כל המשאבים והזמן לעסק התורה בלבד. אך בכל הנוגע למידות ודרך ארץ, האתגר מורכב אף יותר.

קשה מאוד לאדם להנמיך את עצמו, לוותר על מעמדו והדרו ולהשפיל את כבודו למען הזולת. המעמד והכבוד העצמי מונעים מרבים לעשות מעשה שייתפס כמוריד מערכם, גם כאשר מדובר בהצלת האחר.

למרות זאת, גם בדורנו ישנם גדולי תורה שגאונותם השכלית משולבת במידות נאצלות שאינן נלמדות בבתי מדרש, אלא טבועות בליבם ומאפשרות להם ליצור מרגליות מהנהגותיהם.

דמות מופת נדירה כזו היה הגאון רבי פנחס שרייבר זצ"ל. הוא היה מוכן להתכופף ולהוריד מגדולתו ולְוּ על מנת שלא לקפח את פרנסתו של רב אחר.

רבי פנחס זכה להקים בית שבו גדלו בנים תלמידי חכמים מופלגים בתורה. איש לא שאל אותו מהו הסוד לזכות הגדולה הזו, והוא עצמו לא דיבר על כך, אך סיפור אחד ממעשיו משקף את העומק של הנהגתו.

כשבנו הגדול החל ללמוד את פרק "אלו מציאות", הבחין האב שבשבתות, כשהיה חוזר עמו על הלימוד, הילד לא הסביר את הגמרא כראוי. הדבר לא תאם את פיקחותו של הבן, וכל אימת שהאב ניסה לתקנו, ענה הילד: "אבל הרב'ה הסביר אחרת".

הדבר חזר על עצמו, והתברר מעל לכל ספק שהמלמד פשוט אינו יודע ללמד את החומר כראוי.

בפני רבי פנחס עמדה דילמה קשה: מצד אחד, אסור להניח לילד ללמוד בצורה עקומה ולחבל בעתידו התורני. מצד שני, תלונה למנהל עלולה להוביל לפיטורי המלמד ולקפח את פרנסתו, ומעשה כזה נגד הזולת לא יניב ברכה.

כדי לפתור זאת בדרכו הייחודית, ניגש רבי פנחס אל המלמד והציע לו בהכנעה:

"אני מחפש חברותא לחזור על פרק 'אלו מציאות' שלא למדתי מזמן. האם תסכים ללמוד איתי פעם בשבוע בזמן הנוח לך?".

השניים קבעו ללמוד בכל מוצאי שבת. שבוע אחר שבוע, ישב עימו רבי פנחס ולימד אותו, דבר דבור על אופנו, את כל החומר שהיה עליו להעביר לתלמידים בימים הבאים.

המלמד היה בטוח לחלוטין שמדובר בלימוד חברותא שוויוני שבו הוא מסייע לרב הגדול לחזור על תלמודו. קשר זה נמשך מספר שנים, ובזכותו זכה הבן לחינוך ישר מבלי לפגוע באיש.

הנהגה זו מלמדת ששווה לעשות הכל, לוותר על כבוד, לגלות רגישות, ולהקדיש זמן רב וניכר, על מנת לזכות בילדים תלמידי חכמים, וכל השאר מתגמד מול זה.