חיים ישראל במסר מפתיע: "אל תאבדו את הזהות שלכם"

פרשת בלק מביאה איתה סיפור עם מוסר השכל לחיים גדול מאוד.

בלעם עומד מול עם ישראל, ומנסה למצוא בהם פגם, נקודה חלשה, משהו שאפשר להיאחז בו.

אבל שוב ושוב יוצאות ברכות. ואחת מהן נחרטת במיוחד: "הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב".

במבט ראשון זה נשמע כמו בדידות. עם לבד. מנותק. שונה.

אבל כשמתעמקים, מבינים שזה לא לבד של חולשה אלא לבד של זהות. יש הבדל גדול בין להיות לבד לבין להיות "לבדד".

לבד זה חוסר. לבדד זו בחירה. זה לדעת מי אתה, גם כשכולם מסביב נראים אחרת. לא להיטמע רק כדי להשתייך. לא לאבד את הקול שלך בתוך רעש של אחרים, ולא לחיות לפי אמות המידה של אחרים.

בעולם שלנו, במיוחד היום, זה לא פשוט. יש לחץ להיות כמו כולם. לחשוב כמו כולם. להישמע כמו כולם. להצליח לפי אותם מדדים. אבל הפסוק הזה מזכיר משהו אחר.

עם ישראל תמיד היה עם שמחזיק זהות גם כשהוא לבד. גם כשהוא לא דומה לאחרים. גם כשהוא לא מתחשב בלחץ החיצוני לאבד את הדרך שלו.

אני חושב על זה גם מהעולם שלי. כמה קל לפעמים לנסות להתאים את עצמך למה שמצפים ממך. לשנות קצת סגנון, להחליק פינות, להישמע יותר נכון כביכול בעיני אחרים ובניגוד למי שאתה.

אבל יש רגעים שבהם אתה צריך לבחור להיות בבחינת "לבדד". להישאר נאמן למה שאתה, לצליל שלך ולאמת שלך. זה לא תמיד פופולרי, לא תמיד קל, אבל זה מה שבונה זהות אמיתית.

כי מי שמנסה להיות כמו כולם, נעלם בתוך כולם.

ומי ששומר על הקול שלו ועל הזהות שלו, בסוף גם נשמע, והקול שלו ייחודי ואמיתי.