מה אפשר ללמוד מבלעם על כוח התפילה?

דעת המהרש"ל היא שלא לומר בבוקר בתפילה, "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". ולמה?

כי זו קללה של בלעם, ואנחנו לא אמורים להתחיל כל בוקר עם קללה של בלעם.

אבל נהגו הרבה קהילות בעם ישראל לאמר את הפסוק הזה כאשר נכנסים לבית הכנסת. עם הפסוק הזה אנחנו נכנסים לבית הכנסת.

המהרש"ל אומר שהוא מתחיל עם "ואני ברוב חסדיך אבוא ביתך, אשתחוה אל היכל קדשך". הוא לא מתחיל עם הפסוק "מה טובו אוהליך יעקב", כי זה פסוק שאמר אותו שונא ישראל.

ויש אומרים, הפוך. בלעם רצה לקלל, אבל הקב"ה הפך את הקללה לברכה. "ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלקיך".

ואמנם הקללות הפכו לברכות, והגמרא אומרת שבסוף שוב הן חזרו לקללות. חוץ מ"מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל", שזה תמיד נשאר ברכה.

ואמנם "מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל". המקדש קרוי משכן. למה? כי הוא נחרב, והוא נלקח למשכון במקום עם ישראל, עד שעם ישראל יחזרו בתשובה ראויה.

אז מצד אחד יש חסרון במילה "משכנותיך". משכנותיך יעקב. שהמשכן יהיה משכון, והוא ייחרב בגלל החטאים.

אבל מצד שני, יש בזה גם יתרון. מדוע? כי זה מעיד על גודל אהבת הקב"ה לבני ישראל, שהוא לא מוותר עליהם.

ואפילו אם יהיו עבירות, הקב"ה לא ייפגע בעם ישראל אלא בביתו, במקדש שלו.

ועוד אומר האור החיים הקדוש, שהקב"ה שם את דברי הנבואה בפה של בלעם.

הקב"ה שם מעין "מקרופון" נפרד מבלעם, מאופיו של בלעם, שונה מגישתו של בלעם.

והוא אומר את הברכות. זה שונה ממה שרוצה בלעם לעשות. בלעם רוצה לקלל, אבל הוא לא מצליח.

יצאו מתוכו הברכות, בשונה מהאופי שלו, בשונה מהלב שלו, בסתירה למידות הרעות שלו.

וכעת, מהמקום הזה, אומרים המפרשים שלכן יש שמתחילים כל בוקר עם דברי בלעם. "מה טובו אוהליך יעקב". למה? מדוע?

בגלל שאנו כמו רוצים לאמר, שאפילו אם ליבו של האדם לא נמצא איתו, והוא חולם על השוק, על העסקים, כל מיני חלומות ואשליות, בכל אופן יש ערך למילים שהוא אומר. כמו בלעם, שליבו בל עמו. ובכל אופן, יש ערך נצחי למילים שלו.

האדם יאמר, יש לי לב רע, מידות רעות, התנהגות שלילית, ואולי הוא אפילו דיבר לשון הרע. בכל אופן, יש ערך למילות התפילה שלו.

רשב"י אמר בתלמוד ירושלמי, מסכת ברכות פרק א הלכה ב, שאם הוא היה עומד על הר סיני, הוא היה מבקש שיהיה לאדם "שני פיות". פה לדברי תורה, ופה לשאר הדברים.

כדי לא לעשות נזק לפה שאומר דברי תורה, עם דברי החולין שאנו אומרים, ובוודאי לא לעשות נזק עם הדיבורים האסורים שאומר האדם.

אבל החשש הוא עוד יותר גדול. שמא אם יהיה לאדם שני פיות, הוא ידבר פעמיים רע.

ואז פעמים האדם, מרוב שהוא יודע את גודל ומשמעות התפילה, מהדברים שעומדים ברומו של עולם, גמרא ברכות, הוא אומר לעצמו, מי אני ומה אני? כמה אני שווה? וכמה ערך יש למילים שלי?

הוא מזלזל במילים שלו. הוא לא מעריך את המילים שלו. הוא מזלזל בפה שלו. הוא מזלזל בעצמו. הוא נזכר בעבר השלילי שלו.

ולכן מתחילים עם המילים של בלעם, "מה טובו אוהליך יעקב". בלעם אמר מילים טובות למרות שיש לו לב רע. מכאן ילמד כל אחד, שאפילו הוא מיואש, והוא חושב בטעות שאין לו תקווה, שיידע שזו טעות.

כן יש תקווה. ואם יש תקווה לאדם, הוא גם מוכן להשקיע עוד ועוד מאמצים, בגלל שהוא יודע שכן יש תקווה. יש סיכוי לעשות שינוי ולשפר את איכות החיים של האדם.

אפילו ב"פה הטמא" של בלעם עשה הקב"ה מעין חציצה בין בלעם הרע לבין הדיבורים שלו, הדיבורים שמונצחים בתורה שבכתב לנצח.

מהמקום הזה אפשר להבין את הדעות שאומרות שיש לזכור כל יום את מעשה בלק ובלעם. החיד"א סידר עשר זכירות, ואחת מהן היא: "עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק".

אפשר לזכור כל יום שיש תיקון ויש תקווה, ואפילו שהלב רע והמידות רעות, יתחיל האדם עם תקווה.