"לא חייבים להמתין לכולם": פסק ההלכה ממרן הרב יצחק יוסף

בתשובה הלכתית מקיפה, מרן הראשון לציון, הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א, דן בשאלה המעשית מתי רשאי שליח הציבור לפתוח בחזרת הש"ץ כאשר חלק מהמתפללים עדיין לא סיימו את תפילת העמידה. דבריו המלאים:

"במענה לשאלתו, מתי מותר לשליח הציבור לפתוח בחזרת הש"ץ: כמה אנשים דרושים על מנת שיוכל להתחיל להתפלל, גם אם לא כל הציבור הספיק לסיים את תפילת העמידה.

הנה כאשר חלק מהמתפללים מאריכים בתפילתם או שהגיעו באיחור ונמצאים בעיצומה של תפילת העמידה, והציבור ממהר ומתקשה להמתין להם, מותר לשליח הציבור להתחיל בחזרת התפילה ובאמירת קדיש וקדושה. היתר זה תקף כל עוד יש לפחות שישה מתפללים שסיימו את תפילת הלחש שלהם ויכולים לענות לחזן, גם אם שאר ארבעת האנשים המשלימים לעשרה אינם יכולים לענות כעת.

עם זאת, בכל מקרה שבו הדבר מתאפשר ואינו גורם לטרחה מרובה או לעיכוב משמעותי עבור הציבור, נכון וראוי להמתין שכל העשרה יסיימו את תפילתם כדי שיוכלו לענות יחד.

מעיקר הדין, די בשישה אנשים שסיימו את תפילת הלחש כדי להתחיל בחזרת הש"ץ. הסיבה לכך היא שהשכינה שורה בכל מקום שבו נוכחים עשרה יהודים. אף על פי שחלקם עסוקים בתפילתם ואינם יכולים לענות בפועל, עצם נוכחותם במקום מצטרפת לעשרה.

דין זה נלמד מהלכות צירוף לקדיש ולקדושה, שבהן נפסק להלכה שאפילו אדם שישן או מי שהתחיל להתפלל לבדו ואינו יכול לענות, מצטרף למניין עשרה, כיוון שנוכחותם של עשרה בני מצווה משרה שכינה.

יש פוסקים שהחמירו וסברו שאין להתחיל בחזרת הש"ץ אלא אם כן יש תשעה אנשים המקשיבים ומכוונים לברכות החזן, וחששו שאם לא ימתין שליח הציבור לתשעה עונים, שמא ברכותיו של שליח הציבור תהיינה ברכות לבטלה.

לשיטתם, רק לגבי קדיש וקדושה יש להקל כשיש רוב שעונה, מפני שאין בהם ברכות. אולם להלכה נפסק שהחשש לברכה לבטלה קיים רק כאשר המתפללים אינם עונים מתוך זלזול או שאט נפש. לעומת זאת, כאשר הם מנועים מלענות משום שהם עצמם עומדים בתפילה לפני בורא עולם, אין כאן כל זלזול, והם מצטרפים למניין לכל דבר ועניין.

יתרה מכך, הלכה זו נכונה לא רק לגבי עצם האפשרות לומר חזרת הש"ץ, אלא הנוכחות של שישה אנשים שמתפללים יחד בצירוף ארבעה נוספים שאינם יכולים לענות, מגדירה את המעמד כולו כתפילה בציבור לכל דבר. לפי כלל זה של "רובו ככולו", די בכך שיש רוב מניין של שישה אנשים המחויבים בתפילה כדי להחשיב את המעמד כתפילת רבים.

לפיכך, מותר לכתחילה לשליח הציבור לחזור על התפילה כאשר יש שישה עונים. דין זה משקף את האיזון הראוי בהלכה בין כבוד הציבור ומניעת טרחתו לבין החשיבות של קיום התפילה ומאפייניה.

לא זו אף זו: בדיעבד, גם אם אותם שישה מתפללים לא התחילו את תפילת הלחש שלהם בדיוק באותו הזמן, הצירוף שלהם עדיין תקף, וניתן לסמוך על כך ולקיים את חזרת הש"ץ בהסתמך על ששת העונים שנמצאים בבית הכנסת."