"אתם לא נכים": היחס המהפכני של הרבי מליובאוויטש לפצועי צה"ל | ראיון מרגש

הימים הקשים של האינתיפאדה השנייה זכורים לכולנו כדפי היסטוריה רוויי כאב, פיגועי תופת באוטובוסים ומראות קשים של הרס ברחובות ישראל. בעיצומה של אותה תקופה מטלטלת, נקרא הרב מנחם קוטנר, שליח חב"ד, למשימת חייו באגף נפגעי הטרור של ארגון צעירי אגודת חב"ד. בראיון מיוחד ומרגש לערוץ 2000, הוא חוזר אל נקודות המפגש האישיות שלו עם הרבי מליובאוויטש, ומגלה את המסר העמוק והמרומם שהעניק הרבי לפצועי מערכות ישראל, מסר ששינה לחלוטין את הדרך שבה הם רואים את עצמם.

הרב קוטנר גדל והתחנך בשכונת חב"ד השוכנת בקרית מלאכי. הוא למד במוסדות החסידות, החל מתלמוד התורה ועד לישיבות תומכי תמימים. בהגיעו לגיל המתאים, נסע לשנת לימודים מרוממת בחצר הרבי בברוקלין. במהלך אותה שנה ספג את השיחות הקדושות, השתתף בהתוועדויות הרבות, במיוחד בימי חודש תשרי, וקיבל את ההכוונה והדרך שביקש הרבי להנחיל לחסידיו ולעולם כולו.

באותם ימים נהג הרבי לחלק דולרים לצדקה לאלפי האנשים שצבאו על פתחו בכל יום ראשון. אולם, הרב קוטנר מספר על סוג חלוקה מיוחד ופחות מוכר לציבור הרחב, חלוקה המיועדת עבור הטנקיסטים. מדובר בחסידים שהפעילו את טנקי המצוות המפורסמים של חב"ד ועסקו בפעילות שטח ענפה עם הציבור ועם חיילי צה"ל. הרבי נהג להעניק להם חבילות של דולרים בודדים כדי שהם עצמם יחלקו אותם לאנשים במהלך פעילותם, במקום שהרבי יחלק לכל אחד בנפרד.

באחת ההזדמנויות הללו, כאשר הרב קוטנר היה בחור צעיר בן 16 בלבד, הוא מצא את עצמו עומד ראשון בתור. היה זה לאחר שהרבי נשא שיחה. האחראים על הסדר ביקשו לזרז את התהליך והעמידו אותו ישירות מול הרבי. באותו רגע פנה אליו הרבי בשפת האידיש ושאל אותו בהפתעה: האם אתה טנקיסט שלי? האם אתה פעיל במבצעים שלי? הבחור הצעיר השיב בחיוב, והרבי הגיש לו חבילה שלמה של שטרות. המפגש העוצמתי הזה היווה עבורו סימן והתוויית דרך ברורה לעתיד, שבו יהפוך לחלק בלתי נפרד מצבא השליחות של הרבי.

הקשר של הרבי לשלוחיו היה אבהי ומיוחד במינו. הרב קוטנר מתאר כיצד על שולחנו של הרבי היה מונח ספר השלוחים, אלבום המכיל את תמונותיהם של כל שלוחי חב"ד הפזורים ברחבי הגלובוס. הרבי התבטא על כך ברוך ואמר כי "השלוחים הללו הם הילדים שלי".

באחת ההזדמנויות התבטא הרבי ואמר כי יגיע יום שבו חסידים לא יוכלו להגיע אליו באופן פיזי כדי לבקש ברכה ולהתפלל, ולכן עליהם להגיע למרכז חב"ד העולמי, בית מספר 770, ומשם הוא יקלוט את הבקשות ויפעל עבורם. על פי החסידות, הרבי הוא הראש, וכמו שראש הגוף מרגיש כל איבר ואיבר, אפילו את האצבע הקטנה ביותר בכף הרגל, כך הרבי חס ומרגיש ברוחניות ובגשמיות את מצבו של כל אחד ואחד מישראל.

השנים חלפו, והאינתיפאדה השנייה פרצה במלוא עוזה עם פיגועים קשים יום אחרי יום ואוטובוסים שהתפוצצו. בעקבות המצב הביטחוני החמור, פנו מהמרכז של צעירי חב"ד אל הרב קוטנר בבקשה לחזור, לארגן מחדש ולחדש את אגף נפגעי הטרור. מדובר בפעילות היסטורית שהרבי עצמו יזם ועורר לגביה במרץ רב לאחר מלחמת ששת הימים ולאחר מלחמת יום הכיפורים, מתוך מטרה לפעול למען אלמנות, יתומים ופצועים. הרבי אף ביקש לערוך חגיגות בר מצווה קבוצות בכפר חב"ד ליתומי צה"ל. המטרה כעת הייתה ליישם את אותה הדרכה קדושה כלפי הפצועים והנפגעים הרבים של המערכה הנוכחית.

היחס של הרבי לפצועי צה"ל היה יוצא דופן וחסר תקדים בכל קנה מידה. כאשר קבוצות של פצועי צה"ל הגיעו לבקר במרכז חב"ד בניו יורק, הם זכו לכבוד שאף אדם אחר בעולם לא קיבל. הכלל הידוע בחצר החסידות היה שכל אדם, מכובד ככל שיהיה, מגיע אל הרבי. אולם במקרה של גיבורי ישראל הללו, הרבי הפך את המנהג: הוא ירד אליהם במיוחד ממקומו אל תוך היכל בית המדרש, עבר ביניהם ולחץ את ידם של כל אחד ואחד באופן אישי.

מעבר לכך, השפה שבה השתמש הרבי בשיחותיו ובמאמריו תמיד הייתה שפת האידיש, שהייתה שפת האם שלו. הפעם היחידה שבה נשא הרבי שיחה ציבורית ארוכה של 45 דקות בשפת הקודש, בעברית, הייתה לכבודם של אותם אורחים, פצועי צה"ל שהגיעו מארץ הקודש.

במהלך אותה שיחה היסטורית, פתח הרבי ברוח מבודחת קמעה ואמר כי בדומה לכל יהודי טוב הנוהג להשיא עצות גם כאשר לא מבקשים ממנו, כך גם הוא מבקש להעניק להם עצה ונקודה למחשבה. הרבי יצא חוצץ נגד המונח המקובל בציבור: נכי צה"ל. המילה נכה, כך הסביר, מבוססת על ההנחה שישנו אדם הנמצא בנורמה הרגילה, ואילו הנכה נמצא כביכול מתחת לאותה נורמה.

הרבי רומם אותם לחלוטין והסביר לפצועים את האמת העמוקה: אתם, שהקרבתם את עצמכם למען הגנת עם ישראל, והיו לכם תעצומות נפש וכוחות רוחניים אדירים לצאת ולהילחם באויב עד כדי מסירות נפש, אינכם נמצאים מתחת לנורמה האנושית. היפך הדבר: יש לכם הצטיינות יתרה, כוחות רוחניים מיוחדים שאין לאנשים רגילים, ואתם מסוגלים לעשות דברים שאדם מן השורה אינו מסוגל לעשות. לכן, קבע הרבי במילים נחרצות, השם שיותר מגדיר אתכם במדויק הוא לא נכים, אלא מצויינים. יש לשנות את השם הרשמי שלכם למצויני צה"ל, שכן אתם מורמים מעם בזכות גבורתכם.

הרב מנחם קוטנר חותם את דבריו המרגשים בתחושת שליחות עמוקה המלווה אותו בכל יום. הוא מספר על הזכות העצומה שנפלה בחלקו להיות השליח שמיישם את חזונו של הרבי בשטח, להגיע לבתי הרפואה, לבקר את הפצועים הטריים, לשמח את המשפחות בשעותיהן הקשות ביותר ולהאיר את הלבבות השבורים ברגעים המורכבים.

כאשר הוא חוזר לביתו בכל ערב, הוא מרגיש סיפוק פיזי ונפשי עצום. ביודעו שעשה משהו משמעותי, משהו טוב עבור יהודי אחר, הוא חש כיצד הדבר ממלא אותו בכוחות מחודשים, ומאפשר לו להמשיך לצעוד כחייל נאמן בצבא של מצויינים.