יש לכם רגע פנוי? זו הסיבה שאסור לכם לבזבז אותו

התורה מדריכה את האדם לעסוק בדברי תורה בכל מצב ובכל זמן. הפסוק "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" מלמד כי לימוד התורה אינו מוגבל לבית המדרש בלבד, אלא מלווה את האדם גם בביתו, בדרכו ובכל עת שבה הוא פנוי מעיסוקיו.

חז"ל הדגישו את גודל האחריות המוטלת על מי שיש בידו אפשרות ללמוד ואינו מנצל אותה. גם מי שקובע לעצמו זמנים מסודרים ללימוד, אינו יכול לראות בכך פטור משאר שעות היום. כאשר מתאפשר לאדם לעסוק בתורה, עליו לראות בכך זכות והזדמנות ולא דבר שניתן לדחות.

כדי להבין את משמעות הדברים, יש להתבונן בתכלית בואו של האדם לעולם. הנשמה הגיעה ממקום עליון ונשגב, קרוב לבוראה, אל עולם גשמי המלא בניסיונות ואתגרים. לכאורה, נשאלת השאלה מדוע היה צורך בירידה כה גדולה. התשובה היא שהעולם הזה מעניק לאדם אפשרות להשיג בכוחות עצמו את שכרו הרוחני, ולא לקבלו כמתנת חינם.

בעולם העליון אין מאבק ואין התמודדות. שם האמת גלויה וברורה, וכל הברואים מכירים בגדלות הבורא. לעומת זאת, כאן בעולם הזה האדם נדרש לבחור בטוב למרות הקשיים, להתגבר על תאוותיו ולהיאבק ביצריו. דווקא בזכות ההתמודדות הזאת הוא זוכה לבנות את עולמו הרוחני.

הקב"ה, מתוך אהבתו לישראל, נתן להם את התורה כדי שתהיה להם הדרך לנצח במאבק הפנימי. התורה היא הכלי שמעניק לאדם כוח, הכוונה ויכולת להתעלות מעל מגבלות החומר. משום כך הזהירה התורה שלא לבזבז את הזמן לריק, אלא לנצל כל הזדמנות ללימוד ולקיום מצוות.

בדברי המוסר מובא משל לאדם שנשלח למקום שבו פזורות אבנים יקרות בכל פינה. מי שמבין את ערכן יאסוף מהן ככל שיוכל, ואילו מי שאינו מכיר בחשיבותן יעבור לידן מבלי להתייחס. כך גם דברי התורה. הם זמינים לכל יהודי, אך רק מי שמתבונן בערכם האמיתי מבין איזה אוצר עצום מונח לפניו.

שלמה המלך כבר אמר כי ערכה של התורה עולה על כל אוצרות העולם, ודוד המלך תיאר אותה כדבר יקר יותר מזהב ומפז רב. לכן האדם החכם אינו מניח לזמנו להתבזבז. הוא משתדל למלא את ימיו בתורה ובמצוות, מתוך הבנה שאלו הנכסים שילוו אותו לנצח.

אחת ההדרכות היא לקבוע בבית מקום קבוע ללימוד. כאשר לאדם יש פינה המיועדת לכך, קל לו יותר לפנות אליה בכל רגע פנוי ולהפוך את לימוד התורה לחלק טבעי וקבוע מסדר יומו. בדרך זו הוא ממלא את שליחותו בעולם וזוכה לצבור אוצר רוחני שאין לו שיעור.