המדענים עדיין מתקשים להסביר: היצור שמצמיח איברים חדשים שוב ושוב

בעולם החי, פציעה קשה היא לרוב סוף הדרך. אך אצל הסלמנדרה, ובמיוחד אצל האקסולוטל, הוטבע מנגנון פלאי המכונה רגנרציה, יכולת לגדל מחדש איברים שלמים.

בניגוד לצלקת פיברוטית (רקמת חיבור) שנוצרת אצל בני אדם, אצל הסלמנדרה התהליך הוא מלאכת בנייה מחדש מורכבת של הגוף.

כאשר סלמנדרה מאבדת רגל, זנב, או אפילו חלקים מרקמת הלב או העין, גופה מפעיל מנגנון ביולוגי נדיר. תאים שנמצאים ליד אזור הפציעה עוברים תהליך של דה-דיפרנציאציה: הם חוזרים למצב ראשוני, מעין תאי גזע פלוריפוטנטיים בעלי יכולת להתמיין לכל סוג רקמה.

תאים אלו מתחלקים במהירות ויוצרים "בלסטמה", בליטה של רקמה חדשה, שמתחילה להתפתח בדיוק לפי הדגם המקורי.

בתוך שבועות ספורים, צומחים מחדש עצמות, שרירים, כלי דם ועצבים. הכל מסודר בדיוק במקומם ובקצב הנכון, ללא גידולים או עיוותים.

המערכת הזו דורשת בקרה גנטית מופלאה כדי לוודא שהאיבר יצמח בדיוק עד הגודל הנכון ויעצור ברגע שהמבנה הושלם. המדענים שחוקרים זאת עדיין עומדים נפעמים מול הדיוק הזה, שבו הגוף זוכר את צורתו המקורית ומשחזר אותה בדקדקנות ברמת התא.

יכולת זו אינה רק הישרדותית, אלא עדות לכך שהגוף החי הוא מכונה מורכבת שאין לה תחליף, המכילה כוחות ריפוי אדירים שטבע בה יוצרה.

זוהי הזדמנות עבורנו להביט בנפלאות הבריאה ולהבין כי המורכבות הביולוגית של בעלי החיים מתוכננת ברמה כזו שמאפשרת להם להתגבר על קשיים שנראים לנו בלתי אפשריים.

בכל פעם שאנו בוחנים את מנגנוני הריפוי בטבע, אנו רואים את החכמה הגדולה המסתתרת בתוך כל יצור חי, יכולת שיש בה כדי ללמד את הרפואה המודרנית שיעורים עמוקים על פוטנציאל ההתחדשות.

לפני כל המחקרים והחידושים, התכונות הללו כבר היו טבועות באיברי הברואים השונים ובחושים שלהם.