לשרוד לבד: הגבר הבריטי שעזב הכול ועבר לחיות באי בודד

פול באונס, גבר בן 45 מבריטניה, החליט לעזוב לכמה ימים את חיי הנוחות בביתו ולצאת להרפתקת הישרדות קיצונית על אי מבודד באוקיינוס השקט.

במשך שלושה ימים הוא חי לבדו על אי קטן ומבודד, כ־96 קילומטרים מחופי פנמה שבמרכז אמריקה, ללא חשמל, קליטה סלולרית או מים זורמים.

החוויה, שהייתה עבורו חלק מרשימת חלומות אישית, הפכה במהרה למאבק פיזי ונפשי מול רעב, צמא, חום כבד ובדידות.

לדבריו, הוא נותר על האי עם ציוד בסיסי בלבד, בהם סכין, ערכת עזרה ראשונה ומכשיר קשר למקרי חירום.

כדי לשרוד, נאלץ לדוג בעצמו, לאסוף קוקוסים כדי לשתות את המים שבתוכם, ובשביל לבנות מחסה הזדקק לאסוף חומרים שמצא על החוף.

"אתה לוקח דברים כמובן מאליו. אם אנחנו רעבים, אנחנו פשוט פותחים את המקרר ולוקחים אוכל. על האי, כשאני הייתי רעב, הייתי צריך לקום מוקדם, להתחיל לדוג, לתפוס דג, לנקות אותו, להכין אותו, להדליק אש... חמש שעות בשביל דג אחד", סיפר.

"לאנשים רבים החיים לא פשוטים, ואנחנו לוקחים הרבה דברים כמובן מאליו. אני בהחלט הבנתי את זה על האי".

באונס הגיע לאיי פנמה בחודש פברואר, לאחר שנרשם לתוכנית הישרדות שראה באחת הרשתות החברתיות, בתקופה שבה הרגיש לחוץ ושחוק מהעבודה.

לפני שנשאר לבדו, עבר חמישה ימי הכשרה יחד עם משתתפים נוספים, שבהם למד כיצד לבנות מחסה, לדוג, לאסוף קוקוסים וליצור כלים בסיסיים מחומרים טבעיים.

בנוסף הוסבר לו על הסכנות שבאי, בהן כרישים, חתולי ים, נחשים ארסיים, עכבישים רעילים ועצים מסוכנים.

לאחר ההכשרה הועבר לאזור מבודד לחלוטין באי, שניתק אותו כמעט לגמרי מהעולם.

"עשיתי את זה כמו שצריך", סיפר. "לא הבאתי מים נוספים, לא שק שינה ולא שום נוחות מיוחדת. רק את הדברים המינימליים".

המשימה הראשונה שלו הייתה לבנות לעצמו מחסה מענפי עצים ועלי דקל כדי להתגונן מפני השמש.

מקור השתייה היחיד שהיה זמין עבורו היה מי קוקוס, ולכן נאלץ לחפש קוקוסים שוב ושוב במהלך היום.

לדבריו, הדיג התברר כקשה במיוחד. ביום הראשון הצליח לתפוס רק דג אחד, ובערב נאלץ לאכול צדפות קטנות שמצא על הסלעים.

באחד הרגעים המסוכנים ביותר במהלך השהות, בזמן שניסה לדוג בעזרת חנית, הבין לפתע עד כמה מצבו מסוכן. "אף אחד לא יודע איפה אתה. אף אחד לא רואה אותך. אתה יכול להיסחף בכל רגע", סיפר. 

ביום השני הגאות פגעה במחסה שבנה, והמבנה כולו קרס. במקביל, הוא לא הצליח למצוא אוכל נוסף ונשאר רעב לחלוטין.

"זה היה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי", הודה. "כשדברים מתחילים להשתבש, אתה מבין שאתה לגמרי לבד ואין לך עם מי לדבר".

לדבריו, דווקא ברגעים הקשים ביותר, כשהיה רעב, צמא ועייף, הוא הבין עד כמה החיים בבית נוחים ובטוחים. הוא סיכם שהחוויה לימדה אותו להעריך מחדש דברים פשוטים שנראים מובנים מאליהם - בית יציב, מים נקיים, אוכל זמין, מיטה נוחה וביטחון בסיסי. אם נעצור לרגע ונחשוב, כמה אדם צריך לעצור ולהודות לקב"ה על החיים שהוא נותן לנו.

אנחנו חיים בתוך שפע עצום, ולעיתים כלל לא שמים לב אליו. פעם, בני אדם היו צריכים לעמול שעות בשביל מעט מים ואוכל. היום אדם פותח ברז ויוצאים מים נקיים בשפע. לוחצים על מתג ויש אור, מזגן, חום וקור לפי הצורך. פעם אנשים חיו בבקתות רעועות ופחדו מכל סערה ורוח. היום לרוב האנשים יש בית בנוי, יציב ומוגן. פעם מקלחת חמה הייתה מותרות נדירות. היום זו פעולה יומיומית פשוטה. אדם ממוצע בדור שלנו חי בנוחות שמלכים בעבר לא זכו לה.

אנחנו רגילים לשפע ולכן שוכחים כמה הוא גדול. אבל האמת היא שכל פרט קטן בחיים הוא מתנה. עצם זה שאדם ישן בביטחון וקם בבוקר בריא זו ברכה אדירה. יהודי צריך להרגיל את עצמו לומר תודה על הדברים הפשוטים ביותר. להודות על הבית, על האוכל, על המשפחה ועל השקט. ככל שאדם מכיר בטובה שה' מעניק לו - כך ליבו מתמלא שמחה ואמונה. וכשאדם חי בהודיה, הוא מגלה שהוא מוקף חסדי שמים בלי סוף.